?????? ?????

??? 26

אני זוכרת הכל.
והוא בכל זאת מעז להתגרות בי ולשקר לי בפרצוף. לשחק עם הלב השברירי שלי כאילו היה צעצוע חסר ערך בידיו.
ניסיתי לשים את מה שקרה בצד ולסיים עם העבודה, אך כמובן שהוא לא היה יכול להניח לי.
אם חשבתי לרגע שליאו השתנה, בזה הרגע הבנתי שטעיתי.
הוא בדיוק אותו בחור אכזרי וחסר לב כפי שהיה לאורך השנתיים בהן אני מכירה אותו.
אני פותחת את זרם המים ושוטפת את פניי בכיור, מסירה כל זכר לבכי. שוטפת ממני את כל התחושות והזכרונות שמציפים אותי.
אני תולשת בחטף פיסת נייר מהמתקן התלוי על הקיר ומייבשת את פניי בעזרתה.
וכשאני מרימה את ראשי מהכיור ומביטה במראה, אני מגלה את בבואתה של לילי, עומדת מאחוריי שלי.
"תראו תראו תראו..." קולה מלא התיעוב נשמע מאחוריי, ואני מסתובבת להביט בה.
חיוך מרושע מותח את שפתייה כשהיא צועדת לעברי בצעדים מלאי ביטחון.
גופי נדרך באופן אוטמטי ואני צופה בה בעיניים מוצרות. "מה את רוצה?"
"אוי, את בוכה?" היא מלגלגלת ומשרברבת את שפתה התחתונה החוצה בעצב מעושה. "מה קרה? ליאו פגע בך?" היא מלגלגת.
אני חושקת שיניים, מרימה את הלפטופ בידיי ופונה לצאת, אך היא חוסמת את המעבר החוצה.
"בואי נדבר למשך כמה דקות. שיחת בנות." היא אומרת במתיקות, אך הבעת פנייה מקרינה רק רוע טהור.
אני מהדקת את אחיזתי בלפטופ. "אני לא מעוניינת לדבר איתך."
"טוב, חבל, כי זה מה שתעשי." היא משיבה בקשיחות.
אני מפטירה צחוק יבש וחסר הומור. "עופי לי מהדרך."
היא מרימה את גבותייה בהתפעלות ומגחכת בחוסר התרשמות. "או ש...?" היא מקרבת את פנייה אל שלי בהתגרות וזוקרת את סנטרה.
"מה כבר תעשי לי-" היא צווחת כשאני בועטת בקרסול שלה וגורמת לה ליפול לאחור ולהשתטח על הרצפה.
אני משתנקת ונסוגה לאחור, בהלם ממעשיי.
לילי נאנקת בכאב ומרימה אליי את מבטה הזועם.
"חתיכת... כלבה!" היא מסננת מבעד לשיניים חשוקות.
"בתור אחת שנמצאת על ארבע לעיתים קרובות, אני חושבת שהמונח כלבה מתאר אותך הרבה יותר טוב מכפי שהוא מתאר אותי." אני מביטה בה פעם אחרונה לפני שאני חולפת על פנייה יוצאת מהדלת.
מעולם לא נהגתי באלימות כלפיי אף אחד.
תמיד דאגתי לרסן את הדחפים שלי ולשלוט בעצמי.
אך הפעם, לא יכולתי לעצור את עצמי.
בעיקר בגלל סערת הרגשות שמתחוללת בי.
השתוקקתי לעשות זאת זמן מה.
לעמוד מול לילי ולהשיב מלחמה. להראות לה שאני לא חלשה כפי שהיא חושבת שאני.
וכך עשיתי.
אני רק מקווה שלא אסתבך בצרות בגלל המעשה הפזיז הזה.
אני פוסעת החוצה אל החצר האחורית דרך הדלתות שבקצה המסדרון ומתיישבת בספסל עץ נמוך, תחת עץ אלון גבוה שמתנשא מעלה, חדורת מטרה לסיים את העבודה.
ענפיו של העץ נעים עם הרוח ועליו מרשרשים.
אני מניחה את הלפטופ על ברכיי הכפופות וממשיכה לעבוד מהנקודה בה עצרתי, לפני שליאו עשה את מה שהוא תמיד עושה- הסיח את דעתי.
אני עומלת ועובדת במרץ, מנצלת כל דקה שיש לי לעבודה הזאת, וכשהצלצול נשמע ומבשר על בוא ההפסקה, אני נכנסת בחזרה פנימה אל תוך המבנה.
"מלאך!" נייט קורא מצידו השני של המסדרון ואני מחישה בצעדיי לכיוון הכיתה ונמנעת מליצור איתו קשר עין.
אתמול נתתי לנייט להסיע אותי הביתה במכונית שלו רק כיוון שליאו עצבן אותי כשהתייחס אליי בצורה מזלזלת ומשפילה.
ידעתי שליאו צופה בנו מהצד, ושמחתי על כך.
אני יודעת שהוא מתעב את נייט אף על פי שהם נחשבים ל"חברים", ואני יכולה להרגיש את עיניו של נעוצות בי בכל פעם שהוא משוחח איתי.
בדיוק כמו שעיניי נעוצות בו כשהוא בקרבתה של לילי.
אך אני חוששת שנייט פירש לא נכון את המעשה,
ומניח שעכשיו אני חלק מאוסף הזונות שלו-
מה שלא יקרה לעולם.
במיוחד לא אחריי שריתק אותי אל הלוקרים אתמול והשתמש בכוחו הפיזי כדי לגבור על ההתנגדות שלי למגעו.
הבטן שלי מתהפכת רק מלחשוב על הידיים שלו עליי.
אני נכנסת אל תוך הכיתה וצועדת לעבר השולחן שלי ושל היילי, שם היא יושבת על ברכיו של ג'קסון ומנופפת לי בהתלהבות.
"היי," אני נאנחת כשאני מתיישבת בכיסאי.
"היי,"היילי אומרת. "שוב היית עם ליאו?"
"כן." אני רוטנת ומגלגלת את עיניי לאחור, נזכרת בכמה נורא היה המפגש שלנו הבוקר.
"מתי אתם מתכוונים לסיים עם זה?" נואה שואל ונשמע כעוס.
אני מיישירה אליו מבט. "בגלל שהאדיוט הזה בכלל לא עוזר לי, אני בכלל לא בטוחה שנסיים עם העבודה הזאת."
"רוצה שאעזור לך?" הוא מייד מציע באדיבות.
אני מחייכת אליו ומנידה בראשי. "אני מעריכה את ההצעה, אבל עדיף שפשוט אסיים את זה לבד."
נואה מהנהן בהבנה. "מה שאת רוצה."
"אני יכולה את המחברת שלך כדי להשלים את החומר שנלמד אתמול והיום?" אני שואלת כשאני מוציאה את מחברת היסטוריה מהתיק שלי.
"למה את לא מבקשת ממני?" היילי רוטנת.
אני מסתובבת להביט בה.
"ממתי את מעתיקה מהלוח?" אני מרימה גבות בשאלה, בטוחה שהיא רק צוחקת כיוון שהיא מעולם לא טרחה אפילו לשלוח מבט מהיר לעברו.
"ממתי שרבתי עם ההורים שלי," היא משיבה ברצינות ומגישה לי את המחברת שלה.
ולתדהמתי, כשאני פותחת אותה, אני רואה שכל החומר מתחילת השנה כתוב בה.
"ההורים שלי אילצו אותי להשלים את כל החומר אתמול אחריי שראו שקיבלתי ציון אפס עגול על העבודה." היילי אומרת במשיכת כתפיים סתמית, אך אני יכולה לראות שהבעת פנייה מדוכדכת.
וזה מראה שלא רואים לעיתים קרובות.
היילי היא הבחורה הכי אנרגטית ושמחה שאני מכירה.