??? ??? ?????

מלודי-

"מתי הוא מגיע?" ראסל מסתכל על השעון, "עוד רבע שעה, תנשמי." אני לא יכולה לנשום, מהרגע שראסל הודיע לי שבלייק נחת הנשימה שלי נעצרה. גופי דרוך, מלא בציפייה לפגוש אותו. "תזכרו, לבנתיים אני לא רוצה שבלייק ידע על אנסטסיה." קרלוס אומר ואני משפילה את מבטי, לי ולקרלוס הייתה שיחה עמוקה.

מסתבר שהוא לא באמת הגבר שהוא חושף לאחים שלו, הוא לא באמת מעוניין להיכנס לתחתונים של נשים, אלא זה היה רק משחק כדי שלא ידעו על אנסטסיה, ראסל לא הבין למה קרלוס הסתיר את זה ממנו, הוא אמר לקרלוס שלא היה עושה משהו שהיה פוגע בה אבל קרלוס אמר שהוא העדיף להשאיר אותה מוסתרת מכולם ונראית רק בעיניו.

"איך אתה מרגיש?" אני שואלת אותו, החיוך שלו נראה אמיתי, אך לא מגיע לעיניו. זה כאילו שהמסכה שיש על פניו נראית אמיתית יותר מדי אבל עיניו העצובות חושפות את האמת. "זה פשוט מלודי, אני לא מרגיש." דבריו הקודרים לא מתאימים לטון הקליל שלו. "אם הייתי יודע שיש לך מישהי הייתי עושה הכל כדי לעזור לה," ראסל אומר, תומך בקרלוס.

קרלוס צוחק צחוק לועג, "כן, אני רואה איך עזרת למלודי כשהיא הגיעה, ממש הוכחת את עצמך ראסל." קרלוס עוקץ, ראסל אפילו לא מתעצבן, הוא מקבל את דבריו העוקצניים של קרלוס. "אתה צודק, הייתי דפוק בקשר למיני אבל גם אני יודע ללמוד מטעויות." קרלוס מסתובב בצורה חדה לעבר ראסל ועומד מולו.

"אנסטסיה לא הייתה טעות שהיית לומד ממנה, לא הייתי נותן לך להתקרב אליה." הפגיעות, הכעס והגוננות בקולו של קרלוס שוברים אותי. זה עדיין טרי, הוא מאוד אהב אותה.

"יש לי בעיות קרלוס, כשגיליתי על המכשיר האזנה בטלפון של מיני, לא חשבתי. ישר כעסתי, השתגעתי והתחרפנתי. רציתי לכלוא אותה בצינוק אבל החלטתי לקחת לעצמי זמן להירגע וחשבתי לעומק. ידעתי שהיא לא הייתה עושה משהו כזה וזה התגלה נכון אז תאמין לי קרלוס, אני עובד על עצמי." ראסל חושק את הלסת, קרלוס לוחץ את האצבע שלו בחזה של ראסל.

"אני לא יודע מה עובר עליך פתאום, אבל אנשים לא משתנים." ראסל מחייך חיוך שנראה מעט מאיים, "אני לא יודע איך קיבלת את המסקנה מדבריי שאשתנה, אני נשאר אני, אני רק אומר שארסן את עצמי יותר." ראסל תופס את הזרוע של קרלוס ומעיף אותה ממנו. אני רוצה להתערב אבל אני יודעת שהם צריכים לפתור את זה בעצמם.

קרלוס שבור מאז מה שקרה לאנסטסיה, האמון שלו באחיו לא קיים יותר, אני לא יכולה לא להאשים אותו. הריב עם בלייק כיבה את המתג שהיה בו, המחשבה על זה שבלייק הביא לקרלוס אקדח כדי שירה בו עוד שקועה בראשי.

זו משפחה שבורה, אחד רגיש, אוהב, מצפה לאותו יחס מאחים שלו כשהם גברי מאפיה קשוחים, בלייק לא מבין מתי הוא חוצה את הגבול האדום וראסל לא יודע לבטא את עצמו, רק דרך כעס. אבל כפי שראסל אמר, הוא מתחיל לרסן את עצמו בשביל קרלוס, אפילו בשבילי.

כל האחים האלה נכנסו לי ללב, לא משנה כמה הם דפוקים, לא אנושיים או מה עשו לי בעבר. כפי שראסל אמר, הוא מרסן את עצמו, אני סולחת להם על מה שהיה. אבל אני לא יכולה להתערב להם במה שעובר ביניהם, אני יודעת שהם יפתרו את זה בסופו של דבר.

"זו בדיוק הבעיה, אתה הבעיה! פחדתי שתדע על אנסטסיה, שתגיד שהיא מיותרת ותפגע בה." ראסל לוקח צעד לאחור, פניו מתעוותות במשהו שנראה לראשונה, הוא נראה.. פגוע.

"אני לא מפלצת קרלוס לא הייתי פוגע בה!" קרלוס רועד מרוב זעם, "אתה כן מפלצת, אם היית מגלה שהיא נושאת את הילד שלי היית דואג קודם להרוג אותו!" פניו של ראסל מאדימות, חילופי המילים ביניהם מסלימים.

שניהם פגועים מאחד השני, ראסל פגוע מהדעות של קרלוס עליו וקרלוס פגוע מכל העבר שלהם. "אתה חושב שאני כמו אבא?!" ראסל צועק בקול מצמרר, קרלוס לא נרתע. "בדיוק."

קרלוס אומר בפנים חתומות, ראסל מסנן כמה קללות והולך מכאן בעצבים. "לא סיימתי, תחזור לכאן." קרלוס קורא לראסל, "תירגעו בלייק עוד רגע מגיע לבית." אני אומרת מהצד ושניהם מתעלמים ממני, ראסל עומד מול קרלוס.

"אני הגעתי רק כדי לדעת שמלודי בטוחה, לא אכפת לי ממך, לא מבלייק, רק ממנה. היא היחידה שאכפת לי ממנה, אם היא לא הייתה בצרות, לא הייתי טורח לך אפילו לפתוח את הדלת כשהגעת אליי." ראסל שותק, מקבל בהטחות כואבות את דבריו של קרלוס.

"אל תחשיב אותי יותר בתור אח שלך, איבדת את הזכות הזאת כשהאישה והבן שלי אבדו." קרלוס מסתובב והולך מכאן, ראסל נראה על סף התמוטטות עצבים.

"אם את צריכה אותי מלודי, אני תמיד אהיה פה בשבילך." קרלוס פותח את הדלת והולך מכאן, ראסל בועט בשולחן בכעס. "פאק!" הוא הולך במהירות לכיוון הצינוק ונכנס לתוכו. "אני מסתכלת על הצינוק ודלת היציאה של הבית. מה קרה כאן?

אני שומעת צעקות מחוץ לבית ורצה לעבר הדלת, פותחת אותה בחוזקה ורואה את בלייק וקרלוס מתעמתים. "תעזוב אותי עכשיו חתיכת מזדיין!" קרלוס אומר בכעס כשבלייק אוחז ביד שלו. "אני רק רוצה לדבר איתך," בלייק אומר ברוגע.

"לדבר איתי? היו לך יותר מעשרים וחמש שנים לדבר איתי," קרלוס נאבק בבלייק. "אני לא רוצה לאבד אותך בתור אח קרלוס." בלייק אומר וקרלוס צוחק צחוק שנשמע מחולל. "בדיוק אמרתי לאח הגדול שלך ששניכם איבדתם אותי בתור אח." גבותיו של בלייק מתכווצות, הוא עושה את אותו פרצוף פגוע שראסל עשה.

אני מרגישה צורך להקיא, הבטן שלי מתהפכת כמו שהקשר ביניהם התהפך. בגלל שבלייק קפוא מבשורותיו של קרלוס אז קרלוס מצליח להעיף את היד שלו והוא נוסע מכאן לאחר שנכנס לרכב שלו. אני הולכת לכיוון בלייק, הוא אפילו לא שם לב אליי בגלל שהוא שקוע במחשבות שלו.

"אני מצטערת, בבקשה אל תקשיב לקרלוס כשהוא במצב הזה." אני מחבקת את בלייק, מניחה את ראשי על החזה שלו. "התגעגעתי אלייך פלור." הוא לוחש, מחבק אותי בחזרה. "את צדקת בנוגע למה שאמרת לי, אני מתחרט על איך שהתנהגתי לקרלוס," החיבוק שלו מתהדק.

"תיתן לו זמן, מבחינת קרלוס הכל עוד טרי, כל מה שאמרת לו." בלייק לוקח נשימה עמוקה. "פישלתי, אני מאז ומתמיד אהבתי את קרלוס, הוא אח שלי אני לא יכול שלא. אני פשוט רציתי שהוא יהיה מסוגן להגן על עצמו כדי שאני לא אאבד אותו."

ההודאה של בלייק שוברת לי את הלב, כשהוא מצליח לבטא את עצמו בצורה יותר חופשית, אני מבינה כל מילה שלו. "תאמין לי בלייק, הוא לא רוצה לאבד גם אתכם בתור אחים, גם אם הוא אומר את זה." קרלוס סוחב יותר ממה שהוא יכול ולא שם לב למה שהוא אומר.