��������

/מותחן אירוטי/ מקום 1 ברומנטיקה ♥️ 14-15-16.11.22

בריאנה בורחת מאימת משפחתה, ועוברת לאיטליה תחת זהות בדויה. שם היא מוצאת את עצמה במערכת יחסים עם ג'ונתן, בוס מאפיה קר וקשוח, שמערערת את כל מה שחש על שליטה. כשסודותיה מתגלים, הם מצטרפים יחד למאבק מסוכן לנקמה. בין פיתוי לכאב, בין סודות לאמת, האם הם יצליחו להתגבר על כל מה שמפריד ביניהם?

חבבתי אותו, חיבבתי אותו ממש אבל הוא לא אותי. הוא פגע בי וראה בי כתכשיט. הוא ניצל את התמימות שלי והשאיר אותי מצולקת. הייתי חיה פצועה ובודדה, אבל מלך האריות בא להציל אותי. הוא שמר עליי, הוא הגן עליי. הוא אהב אותי. רגש שלא הייתי רגילה לקבל. קפטן הרוגבי היה שלי ואני הייתי שלו, וידענו את זה גם מבלי להגיד את זה. **** היא הייתה כל כך יפה. מלאך שפגשתי במיקרה. אבל כשבחור פגע בה והשאיר אותה חסרת אונים לנגד עיניי, פתאום אחותי הקטנה שהתאבדה לפני כמה שנים עלתה לי לראש, ואני ראיתי את עצמי הופך לרוצח רק כדי להגן על מישהי שאני בכלל לא מכיר. היא כל כך פגיעה ואני רציתי להיות זה שיגן עליה. אמבר הייתה מקום הרוגע שלי ונקודת החולשה שלי. משהו שלא חשבתי שיכול להיות לי. הילדונת ואני אנשים שונים לגמרי, אבל עדיין משלימים זה את זה כמו פאזל. אני לא רואה את עצמי בלי המלאכית מגן עדן.

"זו הייתה טעות, ועל טעויות משלמים." הוא שלף סכין מנדן העור בחגורה שלו והתקדם אלי עד שעמד ממש מולי. הוא היה גבוה יותר מאבא שלו. הרמתי את מבטי לעיניו, הוא נעץ בי מבט קר ומחושב בעיניים כחולות כמו קרח. הוא הצמיד את הסכין ללחי שלי ובתנועה חלקה ומהירה חתך אותה, חתך קטן ולא עמוק אבל זה צרב. חרקתי שיניים אבל לא הראתי שום סימן לכאב. אני לא אתן לו את הסיפוק הזה. הוא היה אחד מהבחורים שאוהבים דם. שאוהבים צרחות. הוא הוריד את הסכין למטה עד שהצמיד אותו לגרון שלי. בלעתי רוק בחוזקה. זהו זה, חשבתי. הוא הולך להרוג אותי. ~~~~~~ זה הספר הראשון שאני מפרסמת בוואטפד. מקווה שתאהבו:) וקרדיט מטורף ליוצרת הכריכה Maayan_M!

❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת. מה אם אני לא מספיק טובה? מה אם הגודל לא במקום, אם פספסתי בגילוח, מה אם לא יאהב מה שיראה? ״תרגעי, ליה, את לחוצה.״ אני שומעת את קולו לפתע, עיניו מורמות אל שלי והייסורים שהשתקפו בעיניו לפני כמה שעות התחלפו בשליטה, הוא יודע טוב מאוד שזה האזור שלו, מגרש הבית שלו - בו הוא שולט. ❞ ליה מרקס ומייקל ברינסון מגיעים מעולמות שונים בתכלית. האחד, גבר שתלטן בעל חזות מאיימת, לשון חלקלקה וסודות במגירה, והאחרת, אישה נורמטיבית ולחוצה שעסוקה בלשרוד חיים מלאי מכשולים. היא מתגברת עליהם בזה אחר זה עד שעולמותיהם מתלכדים והיא פוגשת במכשול הכי גדול שלה - אותו גבר בעל יהלומים שחורים במקום עיניים, מילים שגורמות ללב שלה לרטוט וידיים מחוספסות שמעוררות בה רגשות. לפעמים שני עולמות, שונים והפוכים ככל שיהיו, הם בכלל שני קצוות של חוט ארוך ומפותל, או שאינם נקשרים בכלל.

"בואי איתי, אני אוציא אותך מכאן." הוא מושיט את ידו לעברי. "אני לא יכולה! ברגע שהוא יתפוס אותי..." אני אפילו לא יכולה להשלים את המשפט. "הוא לא." "אתה לא יכול להבטיח את זה." "אני כן." "הוא ראש של כנופייה רצחנית. אפילו השוטרים מפחדים ממנו." אני מנסה להסביר. הוא צוחק, "אני רצחני יותר. והשוטרים מפחדים ממני יותר." אלוהים אדירים. עם מי הסתבכתי?

"לא. אני לא אשרת אותם. אני מעדיפה להתמודד נגד כל אבירי הצבא האפור ולא לשרת אותו!" היא צועקת על בראנט. אני נעצר במקומי ומחכה לראות עד לאן המורדת הקטנה שלי מתכוונת לקחת את זה. "זה לא נתון לבחירתך. כמו שאמרתי זה ציווי של הוד מלכותו." הוא אומר ומנמיך את פניו לשלה בהתגרות. היא מסירה את הסינר ומפזרת את שיערה שגולש על גבה בגלים יפיפיים. היא נעמדת על קצות אצבעותיה כדי להגביה את עצמה ומביטה לעיניו של בראנט "אז שהוד מלכותו ישרת את עצמו." היא מדגישה את מלותיה בתגובה להתגרות של בראנט, מסתובבת ויוצאת אל הגנים. בראנט ניראה אבוד ואני לא מצליח להחזיק את עצמי ופורץ בצחוק. בראנט מרים את ידיו "משהו מצחיק אותך וויליאם?" הוא נוהם בתסכול ואני ממשיך לצחוק ללא שליטה. "אתה יכול להילחם נגד שישה אבירים במקביל אבל נראה אבוד כשילדה קטנה צועקת עליך." כואבת לי הבטן מצחוק ובראנט לא נראה מרוצה מהעניין. "מה עכשיו? שאלך אחריה?" הוא שואל כשאני מצליח להירגע. "תעלה אותה לאגף שלי, אחכה לכם שם ואבהיר לה את יחסי הכוחות בין מלך ושפחה." אני מרצין. מכיל: תכנים מיניים, אונס, תקיפה מילולית, תקיפה פיזית, אלימות.

כל חיי גדלתי בתוך כלוב מזהב, חנוקה מהשליטה של הוריי, מחפשת נואשות אחר הדרך לברוח ולחיות לפי הכללים שלי. וכשסוף סוף מצאתי את עצמי לבד בעולם האכזר שבחוץ, ידעתי בדיוק לאן אני הולכת - אל הגבר המסתורי שביתק את בתוליי, המניאק שנחלץ לעזרתי ואמר לי שוב ושוב שאני לא שייכת לעולם שלו הוא היה שייך, צעדתי הישר אל האח האבוד של החברה הכי טובה שלי מאחורי גבה. דפקתי על דלתו בבקשה לעזרה, הייתי צריכה רק לילה אחד נוסף, ולאחר תחינות רבות - או אפשר לומר סחיטות - הוא השתכנע ונתן לי להישאר. שנינו לא ידענו שהמפגש הנוסף הקטן בנינו יגמר בלחיצת ידיים שתגרום לנו לשתף פעולה לחצי השנה הקרובה. השאלה הייתה, איך אחרי הלילה הראשון שלנו כאן, והעוינות החולפת בנינו, והעבודה המרתיעה שבה עבד כשהשמש שקעה ואורות הניאון נדלקו, נוכל לחלוק את אותה מיטה במשך חודשים מאחורי גבם של יקרינו? טריגרים ⚠️ תכנים מיניים מפורטים שימוש באלכוהול וסמים אונס טריגר התעללות במשפחה

הוא בא לנקום, אבל במקום זאת קרה משהו בלתי צפוי... היא לא ידעה איך ולמה, אבל אז זה קרה... הרגשות החלו להתערב והמילים התחילו להסתבך. האם הוא ינקום? או יוותר? או שהוא בכלל התאהב? היא תצליח לברוח ממנו? היא תרצה ללכת או להישאר? אולי היא בכלל תתאהב עוד יותר?