The Kingdom ( Hebrew )

קמתי בפעם המי יודע כמה מסיוט . מזיע זיעה קרה ודמעות זולגות על פני.
בשונה מהפעמים שעברות..היה כבר בוקר.
לא אכלתי או שתיתי..פשוט הסתגרתי בחדר ובכיתי.המון.או שסתם בהיתי בתקרה.
הייתי מותש מעייפות.
במשך כל הלילה קמתי בצרחות, מזיע ובוכה.
היה לי רע.כאב לי הראש והכל כאב לי..לא היה לי כוח.
" בוקר טוב " מלקולם פותח את הדלת
"א..איך.." מלקולם מרים את ידו ומדבר.
"נתנו לך שלושה ימים לעשות מה שתרצה.מעכשיו יש לך מחויבות. אתה תתחתן עם טיאן בקרוב וכל העולם הזה אהיה בידיים שלכם .
אה ויש שינוי בתוכניות." מלקולם מתיישב על הכסא שמול המיטה
" מלבד זה ,מוריס הכריז שאתם זוג השו.
מה שאומר שברגע שתתחתנו ,כל שינויי הצורה יופסקו ונוכל להשתנות מתי שנרצה.
אתם זוכים לחיי נצח ומכיוון שאני ומוריס הבטאות הקרובות אליכם אנחנו נישאר להציק לכם לנצח בעצמנו "מלקולם רגוע ושלו כמו תמיד.
אבל בראשי מתחוללת סערה.
בטא ? הוא לא אלפא בכלל ?
אני לא רוצה להתחתן עם מישהו שאני מכיר בקושי .
אני לא רוצה חיי נצח.
אני לא רוצה לשלוט בעולם לנצח לצידו של סבסטיאן.
אני נרעד.מה יקרה כשאני וסבסטיאן נישאר לבד ? הוא נוטה לאבד סבלנות מהר.
אני לא אוהב אותו בשום צורה.
ולא נראה שהוא אוהב אותי.
"היום בערב אתם תצאו ביחד לאן שסבסטיאן יבחר.
יש לכם את שאר השבוע להעביר ככה.
ביום ראשון אהיו לכם הכרזות בתקשורת , אנחנו מכנסים מסיבת עיתונאים.
וביום שלישי מסיבת האירוסין.
אחר כך אהיו לכם עוד כמה דברים לעשות וביום ראשון בעוד שבועיים מעכשיו אתם מתחתנים.
כלומר, 4 ימים אחרי האירוסין.
עכשיו תאכל.." הוא מקיש באצבעותיו ועוזרות הבית נכנסות עם מגשים.
" תאכל,תשתה את הכדורים כדי שתישן טוב ובערב אתה תהיה רענן " מלקולם. מחייך
" אתה תהנה .אני מבטיח. עכשיו אתה בן משפחה.ואני צריך לדאוג לך..אז כל דבר שתרצה עד החתונה אתה יכול לפנות אלי." מלקולם ממלמל.
אני מביט למטה אל האוכל שלי ונאנח.
אני אוכל ושותה בשקט, לא מוציא מילה.
" הכל בסדר דמיאן ? " מלקולם שואל בקול רך
"כ..כן..הכל בסדר " אני לוחש.
אני אוכל בקושי ממה שיש ממולי.
אבל אני שותה המון.
וכשאני מסיים אני מניח את את המגש על השידה לידי , לוקח את הכדורים ואת המים שנשארו לי ושותה את הכדורים..נשכב במיטה.
" למה אתה נראה מצוברח דמיאן ? כולנו אוהבים אותך ילדון..למה נפלו פניך ? " מלקולם מחייך .אבל אני לא.
אני מנתק את מבטי משלו , מתכרבל בשמיכה ונרדם.
והשינה שלי נטולת סיוטים.
סוף סוף אני מסוגל לישון נורמלי.
וכשאני מתעורר אני מרגיש טפיחות על גבי.
כשאני מסתובב אני רואה את העוזרת ההיא מפעם שעברה.
" א..אתה צריך לקום ולהתארגן אדון דמיאן..אדון אורסן יכעס אם לא " היא ממלמלת בחיוך קטן
" תודה " המועקה מכה בחזי ..וזה כואב. אני קם ומתיישב על המיטה , משפשף עיניים
" למלא את האמבטיה בשבילך ?" היא שואלת אותי בקול קטן.
אני מניד בראשי
" לא..תודה..את יכולה ללכת " אני לוחש והיא מהנהנת וממהרת לצאת.
אני נכנס להתקלח בדוש ,מפעיל את המים הכי חמים ונותן להם לצרוב את עורי.
בא לי לצרוח מרוב עצב ותסכול.
בא לי פשוט להיעלם.
לא לוקח לי יותר מידי זמן להתקלח.
אני יוצא ולובש את הבגדים שהכינו לי על המיטה.
אין לי מצב רוח לסבסטיאן או לצביעות המזורגגת שנוטפת ממנו.
אבל גם אין לי ברירה אחרת.
אחרי שאני מסיים להתארגן אני יושב במיטה.
אני רק רוצה שהיום יסתיים.
אני רק רוצה לעבור את כל זה כבר.
אני רוצה שיניחו לי לנפשי.
אני לא רוצה לראות אותם או לשמוע מהם.
ואני כל כך מקווה שמוריס טעה.
מה זה משנה ? אתה מפלצת בכל מקרה.
אני נאנח.
ובלי שאני שם לב סבסטיאן עומד בכניסה לחדר ובוהה בי.
" אתה נראה טוב " הוא מחייך אלי חיוך חושף שיניים צחורות .
אני לא עונה. אני פשוט נמנע מלהביט בו.
" בוא , אנחנו צריכים ללכת " סבסטיאן נעמד זקוף ואני נעמד מיד אחרי.
"קח את המעיל. קר בחוץ." הוא מבקש
אני לוקח את המעיל ולובש אותו
" אתה רוצה עזרה ? " הוא בא לכפתר לי את כפתורי המעיל.
אבל אני נרתע ומניד בראשי . מכפתר את המעיל ומרים את הכובע הצמרירי שלו אל מעל ראשי.
"בוא בייביבוי, מחכים לנו " הוא מושיט לי יד אבל אני קובר את ידי בכיסיי, מתחיל ללכת,הוא אחרי
" אסור לנו לגעת זה בזה בכל מקרה " אני אומר במילמול
" אני שונא את החוק הזה.
אני רוצה לגעת בך " סבסטיאן נאנח.
האמירה הזאת מפחידה אותי.
באיזה שהוא שלב הוא יוכל לגעת בי.
אני מנסה לעצור את הדמעות שלי מלהתפרץ.
אנחנו נכנסים למכונית ספורט יוקרתית והוא מתניע אותו..תוך כמה שניות כבר חוגר ומתחיל לנסוע.
"אתה תכיר היום את החברים שלי.  אהיה לך כיף." סבסטיאן מחייך אלי חיוך קטן אבל אני מסובב את ראשי אל החלום.
לא מסוגל להביט בו בלי להרגיש בחילה.
הנסיעה עוברת לאט.
אנחנו נוסעים כרבע שעה לפני שאנחנו מגיעים למבנה מוזר.
זה נראה כמו מסעדה .
הכל מרוהט בריהוט מעץ , העיצוב מאוד אינדיאני
איך אני יודע ?
לא יודע..אולי בגלל שהקירות הם קירות זכוכית שאפשר לראות דרכם הכל?
אולי.
הוא מחנה את האוטו ואני יוצא מהרכב, סוגר אחרי.
מיד אחרי הוא עושה את אותו הדבר ונועל את הרכב בעזרת השלט.
"בוא " סבסטיאן מתחיל ללכת ואני מנסה לשמור על הקצב לידו.
אנחנו נכנסים לחנות ואני מסתכל סביב..הכל נראה ביתי וחמים.. וגם פשוטו כמשמעו חמים שם.כנראה מזגן.
הוא מוביל אותי במעלה המדרגות אל הקומה למעלה.
שמתברר כחדר פרטי.
ברגי שסבסטיאן נכנס כולם קופצים עלי בחיבוקים ושאלות.
ואני נעמד בצד ומחכה שהזמן יעבור והכל יגמר.
" תכירו את הארוס שלי " הוא קורא בשמי ואני מרים את ראשי
"תיאמתם עיניים " בלונדינית אחת שלבושה כולה בורוד מחייכת
"כמה חמוד "היא מצחקקת ואני כמעט נוחר בבוז.
חמוד? זה מפלצתי. לא חמוד .
"הוא באמת יפיפה כמו שסיפרת " בחור אחד נועץ בי מבט ושולח לי חיוך חביב.
אני משפיל את ראשי,בולע רוק ומנסה לא להיתקל בעוד מבטים
" הוא ביישן או מה שהוא? " בחורה ברונטית עם עיניים חמות כמו שוקולד מדברת בקול צפצפני
"כן..קשה לו להסתגל לסביבה חדשה..הוא ביישן מאוד" סבסטיאן מחייך
למה הוא מדבר אלי כאילו אני חיית מחמד ?
"אין לו מה להתבייש" הברונטית מחזיקה בידי
"הוא סיפר לנו הכל עליך.אתה יודע כמה פעמים הוא אומר שאתה יפה בשיחה? " היא צוחקת בזמן שאני מנסה למשוך את ידי מאחיזתה.
אבל לעזאזל. היא לא משחררת.
"סמנטה , את מבהילה אותו " סבסטיאן גוער
"אני מפחידה אותך ?" היא נועצת בי מבט ועיני מתרוצצות ברחבי החדר בזמן שאני מניד בראשי במהירות
"המסקנה היא שאת מפחידה את כולם " עוד בחור מופיע ליד סבסטיאן וסמנטה ממהרת לרדוף אחריו בזמן שכל השאר צוחקים.
" באו נשב " סבסטיאן מבקש מהם ואז מסתובב אלי
" קשה לך לפחות לחייך ?" הוא יורק