?????

אל תשכחו להצביע לפרק ולעקוב אחריי לעוד עדכונים 3>
_____________________
~ נ.מ קולין ~

״אתה בסדר?״
הסבתי מבט אל פיבי שעמדה לצידי בזמן שהשקפנו על האגם בסנטל פארק בעודנו על הגשר.
הנהנתי. ״למה שלא אהיה?״
״אתה מוזר, שקט כזה.״
״אני תמיד שקט.״
״אתה שקט מבדרך כלל.״ עיניה טיילו על תווי פניי בניסיון למצוא רמז כלשהו למה שעובר עליי. אך היא לא תמצא כלום, מזמן למדתי איך לשמור על פוקר־פייס ולא להביע אף רגש גלוי שאתה לא רוצה בכך.
לקחתי את ידה בידי ומשכתי אותה לחיקי, ״אני בסדר, רק עייף.״
השתהנו על הגשר עוד כמה דקות ואז המשכנו לטייל.
מזג האוויר היום היה מעונן, הרוח הצליפה באוזניי ובראשי המגולח וגרמה לי לכסות את ראשי בכובע המעיל, מגן עליי מהקור ומסתיר אותי מהאנשים.
פיבי הלכה לצידי גם היא בבגדים חמימים, שיערה הארוך התבדר ברוח וכך גם צעיפה סביב צווארה.
בדיוק כמו שהודעתי היום לדני, לקחתי את פיבי כשהן סיימו ללמוד והחלטנו יחד שנצא לטייל.
כשהפעם חיכיתי לבואה של פיבי על האופנוע, מבעד לקסדה יכולתי לראות את דני הולכת לצידה. הפעם כשהתעמקתי בה לעומת פעמים קודמות, לא יכולתי לפספס בה אף פרט.
את השיער הקצר והפרוע בדיוק כמו אישיותה, את האיפור המועשן והשפתיים המלאות המפתות והמתגרות, את הבגדים שנצמדים לכל קימור נשי וחלק בגופה. דלי צדקה, היא הייתה ממש כמו נסיכה אפלה, ברבור שחור מוקף בברבורים לבנים, הברבור הבולט, הסקסי והמושך ביותר. משהו בה גרם לכולם להסב מבט להסתכל, חלק מהמבטים שיפוטיים, חלק מסוקרנים, חלק מעריצים.
אני לא הייתי אף אחד מהמבטים האלו. לא ידעתי איך אני אמור להסתכל עליה בהתחשב בנסיבות שהיא החברה הכי טובה של אחותי הקטנה. היא צרות מהלכות שאתה נקרע בין הרצון ללחנך אותה ללעיף אותה, ללהרחיק אותה לפני שתסתבך או לזיין אותה עד שלא תחשוב על להתחכם פעם נוספת.
״אתה עדיין כועס עליי על אותו לילה במועדון?״ פיבי שאלה לפתע וגרמה לי לחזור להווה.
העפתי עליה מבט זריז וזעוף, ״ברור שאני עדיין כועס, אני לא אפסיק לכעוס.״
״אבל זה לא הוגן קולין! אני לא ידעתי שזה המועדון שלך!״
״ואם היית יודעת, מה היית עושה? הולכת למועדון אחר?״ שמרתי על טון מאופק והמשכתי להביט קדימה.
״אולי לא הייתי הולכת למועדון אם היית מתחיל לשתף אותי בדברים!״
עצרתי במקום והסתובבתי אליה כשעצביי הגיעו לנקודת רתיחה. ״מה שאני מספר לך מספיק כדי שתדעי לא לחפש במקומות כאלו, האמת היחידה שאת מסרבת להודות בה זה שאת נגררת אחרי חברה שלך שמדרדרת אותך!״
אפה היה מכווץ וגבותיה זעופות, שנינו שנאנו לדבר על הנושא הזה ועדיין תמיד חזרנו אליו. ואולי זה פגע בה לשמוע שאין לה עמוד שדרה מול חברה שלה, אבל מישהו צריך להציב לה מראה מול הפנים.
כשהיא המשיכה לשתוק הסתובבתי והמשכתי ללכת בידעה שהיא תצטרף אליי. אבל אז היא קראה, ״לפחות כשהיא מבטיחה היא מקיימת.״
דבריה עצרו אותי במקומי, ואנחה השתחררה מפי.
״ולא רק זה,״ קולה הלך וגבר כשהתקרבה אליי. ״היא משתפת אותי, היא מגנה עליי, אכפת לה ממני, היא אוהבת אותי והיא שם כדי להוכיח את זה.״
מי היה מאמין שהיום שאולצתי לא לחזור אליה ירדוף אותי אפילו אחרי שהתאחדנו שוב לאחר כל השנים?
נדמה שפיבי ודני אוהבות להעלות את הנושא עד כמה חסר התחשבות הייתי כשהבטחתי לפיבי שאחזור.
אבל באמת רציתי זאת.
הבטחתי לה שאחזור לקחת אותה בלב שלם ובמחשבה שבאמת אעשה זאת, לא שיקרתי.
אבל אז דרק הופיע.
מה היה עדיף?
שאממש את ההבטחה ואראה כיצד אחותי הופכת לזונה?
או שאשאיר אותה שם, ללא כל הגנה מצידי, אך בידיעה שעל פיבי היא תרחם ותשמור?
לא סיפרתי לפיבי כיצד קרו הדברים, לא סיפרתי לה כי לא הייתי מסוגל עוד להמשיך לראות את הכאב על פניה. ככל שתדע פחות, ככה היא תהיה עצובה פחות.
זאת במילא לא הייתה הפעם הראשונה שהסתרתי ממנה משהו.
פיבי מצאה את מקומה מולי, עם עיניים סוערות ומבריקות מדמעות, וליבי נמחץ. ״גם אני אוהב אותך,״ הלחישה נפלטת מפי לפני שהספקתי לעצור אותה.
היא מנסה להיות חזקה, אך פיה מתעקל מטה כשהיא משיבה בלחישה צרודה משלה, ״אני יודעת.״
כיסיתי את כתפה בזרועי וגררתי אותנו להמשיך ללכת. התחיל להיות קריר מהרגיל והרכיבה באופנוע לא תהיה נעימה עם המזג הזה. ״צריכים ללכת כדי שלא נהפוך לשלגונים,״ אמרתי לאוזנה והיא הנהנה בהסכמה.
עד שהגענו חזרה אל האופנוע ונסענו אל ביתה של פיבי גשם החל לטפטף. פיבי מיהרה לרדת מהאופנוע כשעצרתי בשביל הגישה אל הבית המיושן והרעוע שהיה פעם שלי.
פיבי הורידה באיטיות ובמוגשמות את הקסדה מראשה בעודי מחכה בקוצר רוח להתחפף מכאן.
מכונית ה-פורד טאורוס האדומה והישנה משנות התשעים חנתה בחנייה, והייתי חרד שהאישה שילדה אותי תגיח לפתע מפתח הבית ותראה אותי.
אני לא יודע אם פיבי סיפרה לה שהיא נפגשת איתי, שהיא מצאה אותי, אבל זה לא משנה מבחינתי.
היא כבר לא אימא שלי, מעולם לא רציתי אותה בתור אחת וגם היא לא אותי.
״אתה רוצה להיכנס עד שהסערה תחלוף?״ פיבי הציעה מבעד לטיפות ששצפו אותנו והצביעה מאחורי כתפה אל כיוון הבית.
החוויתי בסנטרי אל החנייה וכשהיא ראתה את המכונית הבעתה הייתה מובסת, ״מתי ניפגש שוב?״
היא נתנה לי את הקסדה ועניתי לאחר שחבשתי אותה, ״אשלח לך הודעה.״
הרמתי את רגלית האופנוע וחיכיתי שתיכנס אל הבית לפני שהמשכתי אל הדירה.