??????? ?????- ??? ??? ????? ?????????? ?????? ?? ??? ???? ???? 4

עמדתי מחוץ לחדר של טיילר וחיכיתי שהרופא ייתן לו אישור לצאת מהחדר שקיבל אליי ואל ג'ייסון.
הייתי בטלפון ומדי פעם העפתי מבט אל ג'ייסון ואל ליאנה, שעמדה ונזפה בו על חוסר האחריות שבה נהגנו.
ג'ייסון ניסה להסביר לה שטיילר הוא האשם ושהוא ואני דווקא ניסינו להגיד לו שלא כדאי לנסוע בנתיב הזה, אך ליאנה הייתה מודאגת כל כך שהיא פשוט נישקה אותו בכל אזור בפנים והודתה כבר לפחות חמש פעמים על זה שאנחנו בחיים. טוב, בעיקר על זה שג'ייסון בחיים.
צחקתי עליו מהצד והוא העיף לכיווני מבטים זועפים.
"אתה מבין שיכולת להיהרג? יש לך מזל שזה נגמר רק במכה בראש והתעלפות קטנה," נזפה ליאנה ושלחה את ידה לנקודה הקטנה והסגולה שהייתה בצד ראשו של ג'ייסון. "אני יודע, מותק. אני מצטער שהדאגתי אותך," אמר ג'ייסון ושלח אליי מבט עצבני כשצחקתי בשקט מהצד.
"זה בסדר." ליאנה נשפה בקול וחיבקה את ג'ייסון.
הוא ליטף את ראשה ביד אחת בזמן ששלח אליי אצבע משולשת בידו השנייה. באתי להחזיר לו אצבע משולשת משלי אך דעתי הוסחה בגלל טיילר.
הוא יצא מהחדר בחלוק הכחול של בית החולים עם מחט בתוך הוריד ואינפוזיה.
התקדמתי אליו מיד וג'ייסון וליאנה אחריי.
"אז מה קורה?" שאלה ליאנה ראשונה, הביטה בטיילר וניצמדה לג'ייסון.
"שום דבר. כרגיל," ענה טיילר במשיכת כתפיים.
"שום דבר?" שאלתי בגיחוך. "איך זה," הצבעתי על כל גופו ועל ראשו. "שום דבר?" שילבתי ידיים.
"נו, זה כלום. הכל בסדר."
"זה ממש לא כלום, טיילר," אמר ג'ייסון כשיד אחת שלו נמצאת בכיס השמאלי והשנייה על כתפה של ליאנה.
"אני יודע, אבל אני בסדר עכשיו. אתם בסדר, נכון? יופי, אז הכל מעולה." הביט בנו.
המבט שלי ושל ג'ייסון היה רציני לעומת טיילר, שמבטו היה כאילו שזה דבר שקורה בכל יום, כאילו הוא לוקח את זה בקלילות.
טיילר לוקח כמעט כל דבר בקלילות, ואני לא יודע אם זה טוב או לא.
"אוקיי," נאנח. "אני מבטיח שבפעם הבאה - לא, בכל הפעמים - אני אשקול את מעשיי בכביש," אמר בנשימה אחת עם אצבע מורמת, עדיין מביט בנו. ג'ייסון פשוט הנהן והלך להוציא חטיף שוקולד לליאנה מהמכונה הישנה שהייתה בסוף המסדרון.
"תקשיב, טיילר, אתה..." באתי להגיד משהו, אך מילותיי דעכו בגלל שדעתי שוב הוסחה בגלל איזו בחורה שיצאה מהחדר הצמוד לחדרו של טיילר, ומיד שכחתי מה רציתי לומר.
כשהבחורה יצאה מהחדר עם האינפוזיה ביד והחלוק הכחול, בדיוק כמו זה שטיילר לבש, הסתובבו סביבה פרפרים וקשת בענן הופיעה מעליה פתאום. לא ידעתי עם דמיינתי או לא, כי מרוב שהייתה יפה המוח שלי פשוט הושתק ועיניי התמקדנו רק בה. לא ידעתי אם אני רואה מלאך והגעתי לגן עדן, או שזה סתם חלום שלא בא לי להתעורר ממנו.
הבחורה היפהייפה הייתה לא אחרת מאשר מייגן.
"קונור?" שאל טיילר ועקב עם עיניו למקום בו הסתכלתי. "זאת לא הבחורה מהמועדון?" שאל טיילר והביט בה גם כן.
מהצד אנחנו בדוק נראים כמו שתי סתומים,
אנחנו ליטרלי בוהים בה.
"כן, זאת היא." הסכמתי באנחה חולמנית.
פאק. "אל תגיד לי ש.."
"כן, אחי. זאת הבחורה שהתנגשנו בה. רגע, תיקון: אתה התנגשת בה." מזווית העין ראיתי שטיילר שלח לי מבט זועף בזמן שהמשכתי להביט בה כששאלה משהו את אחת האחיות של בית החולים.
צא מזה, גבר.
היא עוד תתפוס אותך...
מאוחר מדי, גבר. היא תפסה אותנו.
מייגן הסתובבה ותפסה אותי מביט בה, ומשום מה זה היה נראה כאילו היא מסתובבת בסלואו מושן בזמן שמוזיקת רקע רומנטית מתנגנת ברקע ורוח נושבת על השיער החום ומלא הברק שלה.
מה לעזאזל עובר עליי? מתי הפכתי להיות כזה... רומנטי?
במקום להסיט ממנה את עיניי, המשכתי להביט בה, רק שבמקום להביט בו כמו גלידה שנמסה בשמש, שיניתי את מבטי למצב 'תן לה קריצה והיא באה בריצה.'
לעזאזל, יצא לי טיילר.
"טוב, מה נתקעת?" שאל טיילר ונופף לי מול הפנים, מפריע לי לראות את הנוף הכי יפה שראיתי מימיי.
"לא נתקעתי." כן, ראינו איך הסתכלת עליה.
"ממש." גלגל עיניים.  רואה?
מייגן פתאום התקדמה אלינו וליבי התחיל לדפוק קצת יותר מהר מהרגיל. לעזאזל.
"היי," אמרה מייגן כשנעמדה לידי וליד טיילר.
"היי," החזרתי. "שוב," אמרתי בחצי חיוך עקום.
"כן, שוב." חייכה.
לעזאזל, גם החיוך שלה יפה.
"אז מה?" שאלה עם יד על המותן. "כן, מה?" שאל טיילר אחריה וכחכח בגרונו, מחזיר אותי למציאות. "מה?" שאלתי כמו טמבל. הבטתי בו כשהוא הרים אליי גבה ושילב את ידיו, מסמן לי עם עיניו שהוא מתכוון לבחורה המטריפה שעמדה לידינו.  פאק, היא עדיין מביטה בנו, נזכרתי.
"הכל בסדר איתכם?" שאלה אותנו כאילו אנחנו שני טמבלים. טוב, אנחנו בהחלט נראים ככה מהצד.
טיילר סובב את גופו לכיוון של מייגן, ושאל, "אז מה, את הולכת לתבוע אותנו?" נימתו של טיילר הייתה פלרטטנית, ומיד הצד הקנאי שבי התעורר פתאום. למה אני בכלל מקנא? הוא לא באמת אמר משהו והיא לא באמת שלי.
טוב, לבינתיים, לפחות.
"חשבתי על זה, אם לומר את האמת." שילבה ידיים. "ו...?" המשיך אותה טיילר. "ונראה לי שאני אוותר," אמרה במשיכת כתפיים.
"מזל, כבר התחלתי לחשוש." טיילר נשף אוויר בקול, כאילו ירדה לו אבן מהלב.
"אבל עכשיו ברצינות," התחיל לומר. "אני מצטער על מה שקרה לרכב שלך ואנחנו כמובן נשלם את הנזק." ממתי אנחנו כל כך נחמדים? אם זאת לא הייתה מייגן זאת שהתנגשנו בה ממש לא היינו משלמים על תיקון הרכב, וכנראה שבכלל היינו מתעצבנים.
בגלל שזאת היא אני לא אתווכח עם טיילר. אם היא רוצה, היא מוזמנת להתנגש בנו שוב - למרות שזאת אשמתו של טיילר.
"לא תודה, אין צורך. אני יכולה לשלם בעצמי." מייגן חייכה בהסמקה קלה.
"לא, לא. אנחנו נשלם, ושלא תעזי להתווכח," אמרתי. "תקשיבו, זה באמת בס-"
"טיילר, תברר בינתיים על אוטו חדש בשבילה."
"אין בעיה. בודק עכשיו," ענה לי טיילר ופתח את הטלפון שלו.
"איזה סוג את אוהבת, מרצדס? חשמלי? קורבט אדומה? מה בא לך, רק תגידי." הבטתי במייגן בשיא הרצינות. מייגן הביטה בי עם פה חצי פעור.
"מה.. לא. באמת, לא צריך." מייגן שוב ניסתה להתנגד. "תקשיבי," אמר טיילר. "הרכב שלך הלך, אין טעם אפילו לנסות לתקן אותו," הסביר לה.
"לפי ידיעתי רק הקדימה של הרכב נהרס," אמרה במבט תמים. "פשוט תגידי כן להצעה שלנו," אמרתי בהתייאשות. "לא." למען אלוהים, עקשנית הבחורה.
טיילר רק הביט במייגן למשך כמה רגעים עד שלאחר מכן הוא הלך וביקש מהדלפק פתק ועט.
מה הוא עושה?
טיילר רשם משהו בפתק, קיפל אותו והתקדם אלינו.
"אם את לא מסכימה לקבל את ההצעה הזאת שנקנה לך רכב חדש, לפחות תקבלי הצעה אחרת," התחיל טיילר לומר. מייגן הנהנה.
"זוכרת את ההופעה שעשית אתמול לכל המועדון?" שאל במבט ממזרי. מייגן הנהנה שוב.
"טוב, אז אני אשמח בפעם הבאה לקבל הופעה פרטית. אם את מבינה למה אני מתכוון," אמר. טיילר קרץ לה והביא לה את הפתק. מייגן לקחה אותו.
אני פאקינג ארצח אותו. רציתי באותו הרגע לעשות מהביצים שלו מקושקשת.
דפקתי מבט לטיילר ואני נשבע שעוד שנייה חנקתי אותו. "טוב, אני אלך עכשיו." כדאי לך, חשבתי.
טיילר הסתלק לכיוון ליאנה וג'ייסון, שכבר היו בדרך חזרה אלינו.
מייגן פתחה את הפתק וגלגלה עיניים בחיוך.
היא כיווצ'צה את הפתק וזרקה אותו לפח שהיה מאחוריה. המבט שהיה לי על הפנים באותו הרגע שעשתה זאת לגמרי היה מבט מאוהב, מבט כזה שאומר: 'תיקחי אותי.'
פאק, לגמרי שתיקח אותי.
מייגן הסתובבה אליי ואני שילבתי ידיים בחיוך זחוח, ואמרתי, "באמת דפקת שם הופעה."
"כן, נכון," הסכימה איתי מייגן, על פניה חיוך מתגאה. "מצטער בקשר לאח שלי, הוא חוצפן לא קטן. קצת חסר טקט, הייתי אומר." גיכחתי.
"זה בסדר." מייגן צחקקה.
הבטתי בה לכמה רגעים שהיה נדמה לי שהרגישו כמו כמה שעות.
"תגיד, כמה אחים יש לך?" שאלה מייגן, שוברת את השתיקה ומחזירה אותי למציאות.
"שלוש לא כולל אני. למה את שואלת?" עניתי והחזרתי בשאלה משלי. "בקשר להצעה של אח שלך... אני אשמח."
מייגן חייכה וגרמה לי להרים גבה בשאלה.
"באמת?"
"כן, רק שההופעה הזאת תהיה מיועדת לאח שלו," אמרה והעבירה יד בשיער החום שלה.
השיער של מייגן היה גלי והוא גם נראה טוב. יש לי חשק להעביר בשיער הזה את אצבעותיי.
השיער שלה היה נראה מבריק ואני בטוח שאם אתקרב קצת יותר, אוכל להריח טוב יותר את הריח הטוב שנדף ממנו.
"איזה מהם?" שאלתי. מבפנים הרגשתי שמשהו מבעבע בי, ואני לא יודע אם זה היה מעצבים או סתם כי האישה הכי יפה בעולם עומדת מולי ומדברת איתי כרגע.
"זה שעומד מולי," ענתה מייגן ללא בושה. לפי מבטה זה לא היה נראה כאילו היא נבוכה או מתביישת. מייגן פשוט אמרה את מה שרצתה בלי לדפוק חשבון על מה אני אחשוב על זה. אהבתי את החלק הזה בה, שהיא פשוט לא דופקת חשבון, שהיא פשוט שמה פס וחיה. כן, חיה זו המילה המדויקת.
"את יודעת, גם את חוצפנית לא קטנה." חייכתי חצי חיוך פלרטטני אבל הורדתי את החיוך המטופש הזה מהר. רציתי לקחת אותה לאיזה חדר חשוך וריק ולהראות לה איזה הופעה אני יכול לעשות, לעזאזל.
מייגן פשוט חייכה אליי בשילוב ידיים, אבל זה לא היה חיוך מתוק ומקסים.
מייגן הביטה בעיניים שלי ואני בשלה, ופשוט הייתי חייב לשבור את השתיקה.
"אז מה הקטע שלך?" שאלתי, פניי היו קרות ונקיות. "הקטע שלי?" הנהנתי. "אין לי שום קטע." משכה בכתפייה. "אז את סתם שמחה וחייכנית?"
שאלתי בהרמת גבה. "כן. למה, אתה לא?" היא רצינית? "אני נראה לך כמו מישהו שמח וחייכן?" מייגן בחנה אותי וסרקה את כל גופי ותווי פניי עם עיניה. "למען האמת, לא," אמרה לבסוף.
"יופי, ענית לעצמך על התשובה." מייגן גיחכה.
לאחר שתיקה של כמה דקות השיחה כבר התפתחה מעצמה ומייגן התחילה לספר לי שזה משהו שהיא כבר רגילה אליו, ה'הופעות' האלו שהיא דופקת במועדונים או במסיבות.
מייגן צחקה פעמיים במהלך השיחה. "הביטחון שלך ממש גבוה אם אין לך בעיה פשוט לעלות על הבר ולהתחיל לשיר בקולי קולות. לא שאני התלוננתי, כן?" מייגן צחקה שוב.
"כן, הביטחון שלי בשמיים." הסכימה. "לפעמים אני לא יודעת אם אני חיה בסרט או שאני סתם בחורה עם ביטחון גבוה שלא שמה על מה שכולם אומרים." מייגן משכה בכתפייה ומצמצה.
באמת התעמקתי בדבריה, לעזאזל.
"למרות שמה רע לחיות בסרט? כל עוד אני הדמות הראשית, אני יודעת שהסרט שלי יהיה מעניין."
אם ככה, אז אפשר גם לחיות בסרט שלך?
אליסיה הייתה מסכימה עם מייגן, ללא ספק.
"אני אוהב את הגישה שלך, מייגן," אמרתי ושמתי את שתי ידיי בכיסים שבמכנסיי הג'ינס השחור שלי.
"כן, תודה. גם אני אוהבת את הגישה של עצמי," אמרה וחייכה אליי חיוך מתוק.
אני נשבע שחשבתי להרים את מייגן, לרוץ איתה למכונית שלי כשהיא על כתפיי ולדחוף לתוך המכונית ופשוט לנסוע.
לצערי, התאפקתי ודחיתי את הרעיון
המשוגע הזה.

פרק 4!!!🥳🥳
תקשיבו מרגיש לי שהפרק הזה לא יותר מסביר, באמת. מקווה שאהבתם😕💗💗
פרק 5 יעלה מחרררררר❤️‍🔥❤️‍🔥