抖阴社区

                                    

"אין לך בית ספר לנהל? מה אתה עושה פה?" דון שאלה בנימה עוקצנית והוא צחק, היא לא ציפתה ממנו שהוא ייצחק, מנהלים ומורים אף פעם לא הבינו את ההומור שלה.

"אתן תהיו חלק מהבית ספר שאני מנהל, אז אני פה" הוא ענה לה בצורה נחמדה.

היה נראה שלואיסה מעוצבנת מהדרך שבה דיבר עם דון, אך היא לא אמרה כלום.

כשנכנסו לפנימייה הן יכלו לראות את המנהל החדש שלהן. הוא היה גבוה, השיער שלו היה חום שטני, הפנים שלו היו מלאות בנמשים והוא נראה בשנות ה-30 לחייו.

"אתן רוצות שאני אבוא לעזור לכן לארוז?" המנהל החדש שלהן הציע,

"כן תודה" דון ענתה בשמן, היא ידעה שאם היא תיתן לג'סיקה לענות היא תענה שלא, אבל דון לא חשבה שהיא יכולה לפספס הזדמנות כזאת להכיר את המנהל שלהן. הרי ברגע שמכירים, ואפילו מעט, בן אדם כלשהו, הרבה יותר קל לשלוט בו, ומה יכול להיות יותר טוב מלהתחיל ללמוד בפנימייה על הים כשהן יכולות לשחק קצת ברגשות של המנהל שלהן.

"אני ג'סיקה וזאת דון" ג'סיקה הציגה את עצמה ואת דון בזמן שהן הלכו לחדר,

"יש דרך להבדיל בינכן?" הוא שאל והם החליפו חיוכים, הן ידעו לנצל היטב את העובדה שהן זהות.

מה שהן לא ידעו זה שאיכשהו, הוא כבר מצליח להבדיל בינהן. הוא פשוט בחר לא לומר על זה כלום בנתיים. יכול להיות שרק כרגע הוא מבדיל בינהן כי הן לבושות שונות והתסקורת של ג'סיקה מעט מבולגנת יותר משל דון.

"אתה תלמד עם הזמן" דון אמרה את הקלישאה הידועה וג'סיקה חייכה אליה. שתיהן חשבו שהוא לא יילמד עם הזמן, כי אף אחד לא הצליח. אם הן ירצו שלא ידעו מי זאת מי, אז לא ידעו.

"הצמידים שלכן שונים קצת, לא?" הוא שאל והן היו מופתעות מכך שהוא שם לב. מעט מאוד אנשים שמו לב לזה. על הצמיד של ג'סיקה היו חרוז אדום ועל הצמיד של דון היו חרוז כחול.

הצמידים האלו הם הדבר האחרון שנשאר להן מההורים שלהן. הן לא ידעו דבר על ההורים שלהן, רק שהם מסרו אותן כשהן היו תינוקות והשאירו להן את הצמידים האלו אצל לואיסה.

את הצמידים הן קיבלו מלואיסה המנהלת לפני חמש שנים, כשחגגו יום הולדת עשר, לפי מה שלואיסה אמרה כשהן הגיעו לפנימייה ביקשו ממנה למסור להן את הצמידים רק בגיל עשר, ושמאוד נדיר שדבר כזה קורה..

הן לא ידעו למה הן קיבלו את הצמידים רק ליום הולדת עשר אבל הן החליטו לא להתעסק בזה, הרי בסופו של דבר הסיכויים שהן יקבלו תשובות קטנים מאוד וחבל על המאמץ.

"כן" דון ענתה לו בנימה יבשה, והוא הבין שהן מעדיפות להעביר נושא.

זה לא שכאב להן על ההורים שלהן, לפחות ככה הן טענו. הן פשוט לא העדיפו להתעסק עם דברים שלא מובילים לשום דבר, והצמידים האלו לא מובילים לכלום. סתם צמידים שרשומים עליהם השמות שלהן ויש עליהן איזה חרוז.

Run ~ ????Where stories live. Discover now