the girl with the broken heart

נ.מ ירדן
גיל 11

"טוב אני רעבה וגם את והיצורה נראות ככה אז בואו" אמרה ליאור ולקחה אותנו ואז ראתה קבוצה של ילדים ושרקה "פאבלו חואן קרלוס *מילים בספרדית*" צעקה להם והם באו "מה אמרת עכשיו?" שאלי לא מבינה "אמרתי להם לבוא לכאן" "הולה צ'יקיטה" אחד מהם אמר לליאור ונתן לה כיף והיא קפצה להחזיר לו כי או שהוא ממש גבוה או שאני וליאור סופר גמדות "חואן מה קורה" אמרה לו באנגלית סוף סוף "בסדר אני קרלוס ופאבלו בדיוק באנו ללכת לפיצרייה של לוקה,ומי את בוטינה(יפה בספרדית)" שאל והסתכל עליי "זאת ירדן והיצורה שביד שלה זאת אמילי ותוריד תעיניים לפני שאני אוציא לך אותם" אמרה ליאור "תירגעי גמדונת רוצות לבוא איתנו לפיצרייה?" שאל "כן אני רעבה וגם הן" אמרה ואני הסמקתי מבושה ואמילי התעוררה והתחילה לבכות "ששש... שקט אמילי" אמרתי והרגעתי אותה "קרלוס תעשה לי שק קמח" אמרה ליאור "טוב" אמר והיא קפצה עליו ואני ציחקקתי , אחרי 10 דקות היינו שם והבנים שבזמן המאוד קצר הזה שהלכנו הספקתי להכיר אותם הביאו את הפיצה "ומה אמילי תאכל?" שאל פאבלו "אפשר לשים פיצה וקולה בבלנדר ואז בום!! עיסת תינוקות" אמרה ליאור וכולנו הסתכלנו עלייה "מה? זה מה שהכינו לי עד שיצאו לי השיניים!" אמרה וצחקנו "את ואמא שלך עדיין בקשר?" חואן שאל "איזה אחרי שהייתי במוסד לעבריינים צעירים לחצי שנה היא אמרה למקסיקו" אמרה ליאור

עכשיו

"רגע. היית במוסד לעבריינים צעירים?" שאל סהר קוטע אותנו "יאפ. שמונה פעמים" אמרה ליאור "תשע" תיקנתי אותה "טוב בואו נחזור לסיפור!"

גיל 11 שוב

וסיימה את החתיכה האחרונה ממגש שלם! "רגע אז איפה את גרה עכשיו?" שאלתי "עם פאבלו" אמרה ואמילי עוד פעם התחילה לבכות "טוב אני אלך עם ירדן לחפש לה אוכל תינוקות תשמרו על אמילי" אמר חואן ולקח אותי לחנות כלשהיא וחיפשנו אוכל לתינוקות "מצאתי" חואן אמר והלכנו לקופה "12.90" אמרה המוכרת והוצאתי את כל הכסף שנשאר לי ובאתי לשלם "אפ אפ אפ בוניטה מה את חושבת שאת עושה?" שאל החזיר לי את היד ושילם "לא היית צריך" אמרתי בזמן שהלכנו "נכון אבל רציתי" אמר וחייך אליי וכך גם אני שהגענו ראיתי את ליאור מחפשת משהו והופכת את אמילי הבוכה בטירוף "איפה המתג כיבוי שלה!!!" צעקה ואנחנו צחקנו, הבאתי לה את האוכל והיא נרגעה אחרי חצי שעה ליאור קמה "טוב אני וירדן הולכות למועדון" אמרה והקימה אותי ואת אמילי שעליי "ליאור את בטוחה שאת רוצה ללכת לבד? שלא תתבלבלי בדרך או משהו" פאבלו אמר "אני אשתמש בחצים תפסיק לדאוג" אמרה והלכנו "למה הוא כל כך דאג שתאבדי?" שאלתי "זה קורה לי הרבה בגלל שאני דיסלקטית או משהו כזה" אמרה "וחצים?" שאלתי "כן" היא אמרה והפנתה את הראש שלי לקיר שהיה שם והיה מציור שם חץ הצידה "אה" אמרתי "אז... איך הגעת למצב שכמעט נאנסת" אמרה "ברחתי מהבית" אמרתי "למה" שאלה "אני מעדיפה לא לדבר על זה.." אמרתי והיא עצרה והסתובבה אליי "היי תקשעבי אני יודעת שרק עכשיו נפגשנו והכל אבל את יכולה לבטוח בי כי מהפעם הראשונה שראיתי אותך ידעתי שנהיה חברות טובות" אמרה וחיבקתי אותה עם יד אחת בגלל אמילי, ישבנו על ספסל וסיפרתי לה הכל ובכיתי את הרוב ואפילו היא הזילה דמעה "אני ככ מצטערת" אמרה וחיבקה אותי "זה בסדר" אמרתי "אם זה משפר לך את הרגשה אני לא יודעת בכלל מי זה אבא שלי" אמרה "אמא שלי הייתה עם ככ הרבה בנים שיש לה 18 טבעות נישואים" אמרה וצחקתי וגם היא.
החלטנו לא ללכת לשם ולהישאר פה בנתיים דיברנו, על הכל "אם היית פוגשת את אבא שלך מה היה הדבר הראשון שהיית אומרת?" שאלתי שאני שוכבת על הדשא והראש שלי על הבטן שלה "דבר ראשון שהייתי אומרת 'אההה אז אתה אבא שלי' " אמרה וצחקנו טוב נדמה  לי אפרוש" אמרה ליאור וכמה ואני הייתי עצובה ובודדה מהידיעה שאני אשן היום עוד הפעם בחוץ היא התחילה ללכת ואז עצרה והסתכלה עליי "נו! את באה?!" אמרה ואני חייכתי וקמתי לקחתי את אמילי ובאתי אלייה "את יודעת, את החברה היחידה שלי" אמרה ליאור "גם את שלי" אמרתי "ואת רוצה לדעת עוד משהו?" אמרה והנהנתי "בחיים לא הייתי רוצה יותר מזה"

תהנו אוהבת❤❤❤❤❤