סול
״לוקה הכל בסדר מה קרה?״ שאלתי אותו שראיתי שהוא לא מגיב לקולות בטלפון אחרי שהוא צעק כמו משוגע.
הוא לא ענה לי, ניתק מהר את הטלפון שלו וקם מהר מהכיסא, הבטתי בו מוטרדת , מה קרה?
מה שהוא עשה גרם לי לקום מהר וליבב בבהלה, הוא העיף בחדות את הכוס זכוכית שהייתה על השולחן וניפץ אותה על הריצפה.
הוא הסתכל עלי במבט מבולבל וניכנס מהר למשרד שלו.
אני לא מבינה, עשיתי משהו?, למה הוא הסתכל עלי ככה?.
קמתי מהשולחן אחרי שפיניתי את הכלים שהיו על השולחן והתחלתי להרים את הזכוכיות מהריצפה. לא רציתי שאמה תתחיל לנקות אחרי לוקה ביגלל השיגעונות שלו.
התחלתי להרים את הזכוכיות הגדולות יותר לתוך שקית.
״אמלה״ נבהלתי ששמעתי קול ניפוץ חזק מהמשרד . הסטתי את מבטי במהירות מהטריקת דלת של המשרד ובלי ששמתי לב הזכוכית שהיתה לי ביד חתכה את עורי בחדות. שיחררתי את הזכוכית מידי התכווצתי בכאב , זה שרף!
הלכתי לשטוף את כף ידי במים ושמתי נייר כדי לעצור את הדימום.
״מה קרה?״ שמעתי קול מאחורי הסתובבתי וראיתי את אמה מסתכלת עלי בדאגה.
״אה הכל בסדר רק חתך קטן״ חייכתי אליה והמשכתי להעביר את הנייר על ידי.
היא התקרבה אלי והחזיקה את ידי,
״זה לא חתך קטן, בואי אני אכבוש לך את היד״ אמרה ומשכה אותי לכיסא כדי שאשב.
״לא זה בסד..״ באתי לומר אך אמה סימנה לי עם ידה לעצור
״שבי הכל בסדר אני אמשיך לנקות , חכי פה אני אביא את העזרה ראשונה מלמעלה״ אמרה ועלתה במהירות. נאנחתי, אני אוהבת אותה היא תמיד אוהבת לעזור.
בנתיים סיימתי לנקות את כל שאר הזכוכיות והתיישבתי מחכה לאמה , היא מתעקבת.
״הינה מצאתי את זה סליחה שהיית צריכה לחכות הרבה זמן״ אמרה והחזיקה לי את היד הפצועה ״בטח כואב לך״ הוסיפה והתחילה לחטא לי את המקום. ״לא לא כל כך כואב״ שיקרתי וחייכתי , זה שרף רציתי לצרוח , לעזאזל. לא רציתי שתדאג לי כל כך, אני מכירה את אמה מתי שהיא דואגת היא מסוגלת להגיד לי לעלות לבית חולים.
״הינה סיימתי״ אמרה שסיימה ללפף לי את התחבושת מסביב ליד.
״תודה אמוש״ אמרתי וחיבקתי אותה.
ישבתי לראות סרט בסלון ושמעתי שוב צעקות מהמשרד. התעלמתי כי כל חצי שעה יש צעקות חזקות משם.
שמעתי את הפעמון בדלת וקמתי מהר לפתוח כדי שאמה לא תתעורר .
״רק רגע״ אמרתי שפתחתי את הדלת עם המפתח.
פתחתי את הדלת וראיתי את אלינור עומדת בלבוש מינימלי כמו תמיד והעקבים שתי מטר שלה. ״באתי ללוקה זוזי״ אמרה ובאה להיכנס.
עצרתי אותה מהר עם היד כדי לחסום אותה.
״זה לא זמן טוב אלינור״ אמרתי וחיכיתי שהיא תלך. לוקה מאוד עצבני עכשיו ופשוט לא כדאי. היא הסתכלה עלי במבט מזלזל וגועלי ״זוזי״ אמרה עוד פעם וניסתה להזיז אותי ״אלינור! זה לא זמן טוב עכשיו!״ אמרתי בקול יותר כשהיא ממש התחילה לדחוף אותי מהכניסה
״תגידי את באמת חושבת שתגידי לי מה לעשות? את כולה יתומה מסכנה שלוקה החליט לאמץ אותך מרחמים כי מצא אותך ברחוב כמו איזה קבצנית אז עכשיו זוזי לי מהדרך!״ צעקה לי בקול הצווחני והמגעיל שלה . הסתכלתי עליה המומה. לא ידעתי איך להגיב למצב הזה למרות שאני כבר רגילה זה עדיין קשה לשמוע את זה.
״אלינור תלכי כבר!״ צעקתי בכל כוחי ובאתי לסגור עליה את הדלת.
״איה מה את עושה?!״
צעקתי שהיא פתחה בתנופה את הדלת ותפסה את היד הפצועה שלי בחוזקה ולא שיחררה. היא הסכלה עלי בשעשוע. ״את כניראה שכחת מי את ומי אני אה?!״ אמרה וחיזקה את אחיזתה עוד יותר. התכווצתי בכאב עוד יותר וניסיתי למשוך את ידי חזרה.
״תע..זבי אות..י״ גמגמתי ועצמתי את עיני שהרגשתי שהיד שלי התחילה לשרוף מכאב.
פתאום הרגשתי שאלינור כבר לא אוחזת בידי,
הרמתי את מבטי וראיתי שלוקה תופס ביד של אלינור בחוזקה. ״תלכי לפני שאני אעשה משהו שתצטערי על זה״ אמר ועצם את עיניו באיפוק ״ואני נשבע את באמת תצטערי על זה!״ אמר והעיף את ידה בחוזקה ויבבה נשמע מפיה. פאק לוקה באמת עצבני.
הבטתי בידי הפצועה וכל התחבושת שהייתה לבנה הפכה לאדומה מהדם שזרם החוצה.
הרמתי את מבטי ואלינור כבר לא הייתה שם. לוקה עצם את עיניו באנחה והעביר את ידו בשיערו. הסתכלתי עליו, ניסיתי למצוא איזשהו פגם בפניו ופשוט לא מצאתי. הוא יפה גם שהוא עצבני.
״את בסדר?״ שאל באנחה ששפשף את עיניו בתסכול והרים את עיניו אלי בדאגה, הוציא אותי מהמחשבות עליו, מזל.
״כן כן״ חייכתי חיוך מאולץ ושמתי את ידי מאחורי גבי. הוא הסתכל עלי מוזר ששמתי ידי מאחורי הגב שלי.
״את עושה צחוק?״ אמר ״תביאי את היד שלך״ אמר והסתכלתי עליו שיעזוב אותי.
״זה כלום אני רק צריכה להחליף תחבושת״ אמרתי והראתי לו את היד.
״להחליף מה?, מה? למה יש לך תחבושת ביכלל?״ אמר והסתכל עלי ידי בבילבול ובדאגה. ״פאק סול למה זה ניראה ככה״ אמר והעביר את ידו בשיערו אחרי שלא עניתי לו.
״סול תעני לי מה קרה״ צעק שלא עניתי לו.
פתחתי את עיני מהמצב רוח הקיצוני הזה.
״סתם באמת רק שהרמתי את הזכוכיות מהכוס במיטבח ונחתכתי״ אמרתי בלחש מנסה כמה שפחות לעצבן אותו, זה לא יום טוב שלו כניראה. ״פאק״ אמר ועצם את עיניו בחוזקה והעביר את ידו בחוזקה על פניו,
הוא הסתכל עלי ואז על היד. הו
א תפס את ידי הבריאה כסימן לבוא אחריו,
לאן? שאלתי שאני לא עומדת בקצב והוא סוחב אותי שאני מאחוריו.
נכנסנו לחדרו והוא משך אותי לכיוון השירותים הפרטיים שלו בחדר.
״שבי״ אמר וטפח עם ידו על הכיור. הסתכלתי עליו שהתחיל לחפש משהו בארון שתלוי ממול וניסיתי לעלות על השאייש הגבוה. ״הינה״ אמר שמצא קופסא מלאה בתחבושות חדשות .
״בואי״ אמר וגיכח שעדיין ניסיתי לעלות על הכיור ביד הלא פצועה שלי. הוא תפס בגופי והניח אותי לייד הכיור הגבוה. הסתכלתי עליו קצת מעוצבנת, מה לעשות שלא כולם בגובה של ג'ירפה כמוהו. ״טוב בסדר רק אל תהרגי אותי״ אמר בחיוך חושף שיניים ותפס בידי. שיואו בן אדם עם פיצול לפני שנייה הוא עוד שנייה הרג את כולם מעצבים.
טוב אבל החיוך שלו ... כזה מושלם..
הוא התחיל להוריד לי בסיבובים את התחבושת בעדינות והפנים שלו לאט לאט התכווצו למראה היד. כל כף ידי הייתה מחוסה בדם צמיגי ויבש. הוא לקח צמר גפן ושם קצת מים מתחיל לחטא המקום. וואו רציתי לצרוח מכאב פשוט. ״איה״ נפלט לי שהוא לחץ בטעות על הפצע עצמו בחוזקה. ״סליחה״ אמר והרים את מבטו אלי והחזיר את מבטו ליד שלי .
היינו ממש קרובים אחד לשנייה. הלב שלי דפק במהירות והתחלתי לבחון אותו במבטי-
המשקפיי ראייה השחורות והגדולות שהונחו בעדינות על גשר אפו שנתנו לו מראה סקסי יותר, השרירים החשופים הגדולים והשזופים שלו שנתנו לו מראה גברי יותר,
והשפתיים המלאות והוורודות שהיה פשוט באלי ל-
המחשבות שלי נקטעו שראיתי שהוא עוזב את ידי ומתרחק מעט,
הוא הלך שוב לארון התלוי בקיר והוציא משם פולידין. אוי שיט זה הולך לשרוף.
נשכתי את שפתיי בחוזקה ועצמתי את עיני מתאפקת לא לצרוח שהחומר השורף הזה נוגע בחתך. ״הינה הינה אני עוד שנייה מסיים״ אמר והתרכז בכל מעשה שלו בטיפול ידי והתחיל לחבוש לי את היד בעדינות,
הוא קרע עם שיניו את הסוף המיותר של התחבושת כשזה הסתדר טוב בידי וסידר לי אותה כך שהיא לא תיפול ותזוז. ״זהו״ אמר והתחיל להכניס את הכל חזרה לארון. ״תודה״ אמרתי וקיפצתי לריצפה בחזרה.
הוא סגר את הארון בטריקה קלה ותפס בידי הבריאה וסיבב אותי אליו. הוא הביט בעיני בקפידות , כאילו הוא מחפש משהו בעיני.
כיווצתי את גבותיי בבילבול, למה הוא עושה את זה? זה אותו המבט שזרק לי הבוקר אחרי שניפץ את הכוס על הריצפה.
״למה אתה מסתכל עלי ככה?״ שאלתי אותו עצבנית.
״מה את מסתירה סול?״ אמר וקירב אותי אליו, מסתירה? על מה הוא מדבר?
״את מסתירה ממני סול, משהו מהעבר שלך, אני רוצה לדעת הכל תספרי לי״ הביט בי כאילו הוא יודע והוא רק רוצה שאני אגיד את האמת. ״מ..מה? על מה אתה מדבר?״ אמרתי לא מבינה . באמת לא הבנתי! זה לא עיניינו ביכלל! אני לא רוצה להתחיל להתעסק שוב בעבר! זה מקשה עלי. ״אני רוצה שתספרי לי על אבא שלך סול״ הטיח את הכל במכה. הסתכלתי עליו בהלם, לספר על אבא שלי? א..אני לא מכונה עדיין א..אני..
התחלתי להזיע ולרעוד הרגשתי שהחלל בשירותים מתחיל להעיק עלי. הנשימות שלי נייהיות כבדות יותר, וזה סימן ל... שיט אני עומדת לקבל שוב התקף חרדה.
״א..אני..״ אמרתי ושמתי את ידי מעל בית החזה שלי מנסה לנשום בקצב סדיר.
הוא משך אותי לכיוון החדר שלו במהירות והושיב אותי על המיטה. הוא הדליק לי מזגן.
הוא התיישב ליידי ותפס בפני,
״תנשמי סול, בבקשה״ אמר ותפס בפני ניסה לפקס אותי ולגרום לי להביט במשהו אחד.
הסתכלתי בעיניו הכחולות ולאט לאט התחלתי לנשום טוב יותר למרות מאמציי.
״סול, אני לא מוותר לך הפעם. אני רוצה שתגידי לי פעם אחת ולתמיד מה קרה, אני יודע שיש משהו שרודף אותך, אני רואה את זה בעיניים שלך כל יום כל שעה וכל דקה, משהו רודף אותך! תשחררי את זה ממך״ אמר ותפס בפני המזיעות למרות המזגן שמקפיא את החדר .
״א..אני אני..״ אמרתי והרגשתי שהדמעות מתחילות לזלוג מעיני בשבילים ארוכים
זה קשה לי כל כך לומר דבר כזה הטראומה הנוראית הזאת זה פשוט.. אסון שאני לא מאחלת לאף אחת..
״אני לא מאמין שאני עומד לשאול את זה..״ מלמל והסיט את מבטו הצידה שידיו עדין על פני. הוא החזיר את מבטו אל עיניי והסתכל לי בעינים , המבט שלו עלי , הראה רחמים?
״סול״ אמר ובלע את רוקו בכבדות
״את נאנסת?״ שאל בטון צרוד ועצם את עיניו.
הסתכלתי עליו בשוק והלב שלי התחיל לדפוק במהירות שהוציא את המילה הזאת מפיו.
מה לומר לו? שכן ? שנאנסתי על ידי אבא שלי? שהוא זה שהשאיר לי צלקת לכל החיים? זה שהיה אמור להגן עלי יותר מכל דבר אחר בחיים האלה ולהיות לצידי ודווקא להגן עלי מהדברים האלה, הוא זה שעשה לי את זה? . לא הייתי מוכנה. אני כל חיי שמרתי את זה בסוד . ועוד עכשיו לגלות את זה ללוקה? שמסתכל עלי בהבעה מרחמת? ממש לא .
״לא״ שיקרתי ויצא לי בקול שברירי
אספתי את כל כוחותי כדי להיות עם ההבעה הכי אמינה שלי.
הוא הסתכל עלי בהבעה מופתעת. הוא הסתכל עליו בהבעה לא אמינה והניד את ראשו מצד לצד
״את פאקינג משקרת לי בפנים!״ צרח וקם מהמיטה. ״אני לא משקרת!״ לחשתי והתחלתי לבכות . זה מעיק עלי.
״את משקרת סול!״ צעק ״תגידי לי את האמת! אני רואה את זה!״ צעק וניפץ את הבושם היקר שלו על הריצפה.
הסתכלתי עליו והדמעות התחזקו והמשיכו לצאת כמו ברז. מה הוא רוצה מהחיים שלי?
״דיי לוקה תפסיק!״ צעקתי בכל כוחי שהוא התחיל לבעוט בדברים ולהעיף.
״להפסיק?!״ הוא התקרב אלי במהירות דרסטית ותפס לי את המרפקים.
יבבתי והזזתי את מבטי הצידה מכאב, הכאב הנפשי.
״כן! תפסיק! תעזוב אותי !לא קרה כלום ! למה אתה לא יכול לקבל את זה?!״ צעקתי וניסיתי לשחרר את אחיזתו ממני שהתיישב ליידי במיטה.
״אני נישבע סול שאם את משקרת לי..״ אמר ושיחרר את ידו ממני והתרומם מהמיטה.
״אם אני משקרת אז מה?״ אמרתי ונעמדתי גם אני רוצה שימשיך לדבר .
״פאק סול את לא מבינה מבינה כמה אני שמח שזה לא קרה לך!״ אמר ״אבל אני לא ישתלט על עצמי אם אני אדע ששיקרת לי. אני יודע שיש עוד סיפור מאחורי זה, אבל אני אניח לזה להיום, אני גמור״ אמר והחזיק את ראשו כניראה מכאב.
הוא הלך לכיוון הארון ושם על עצמו חולצה חלקה כחולה והוריד את הטרניג ונישאר בבוקסר לבן. הסתכלתי על גופו. והוא נשכב על המיטה בעייפות.
לוקה
אחרי שדור התקשר ואמר לי ששמו של האנס הוא יצחק בנסון שזה אבא של סול, הבעל של מרגריטה , הרגשתי שאני עומד לאבד את זה . נכנסתי למשרד בכעס אחרי שהרגשתי שאני משתגע שם במטבח והדבר הראשון שעשיתי זה להתקשר לאמא שלי.
״הלו מתוק שלי״ אמא שלי אמרה ששמעתי קולות של אנשים ברקע והיא דיברה הפעם בעיברית , כניראה יש ליידה אנשים שדוברים צרפתית.
״אמא אני חייב לדבר איתך״ אמרתי והרגשתי שהחולצה המכופתרת מתחילה להעיק על הנשימה שלי,
פתחתי כמה כפתורים ושמתי אותה על רמקול.
״כן אהוב שלי על מה?״ אמרה ברוגע ששמעתי את הקולות ברקע דועכים ונעלמים.
״את הלכת לצד אמא? זה ממש חשוב״ אמרתי ששמתי את רגלי על השולחן והעברתי את ידי בשיערי מתסכול.
״כן מתוק אני בצד על מה רצית לדבר?״ שאלה ברוגע הרגיל שלה.
״אמא..״ אמרתי בקול צרוד וקמתי מהכיסא מתחיל להסתובב בחדר מהלחץ . מאיפה להתחיל?
״לוקה.. אתה מלחיץ אותי מה קרה? עשית משהו?״ שאלה בדאגה .
״לא אמא הפעם זה לא אני״ אמרתי ובעטתי בשולחן. ״זה קשור למשפחת בנסון״ הוספתי.
הייתה שתיקה על הקו.
״תמשיך..״ אמרה בהיסוס. היא יודעת משהו. אני מכיר את הקול הזה.
״אמא אני רוצה שתספרי לי כל מה שאת יודעת.״ אמרתי בטון צרוד.
״על מה אתה מדבר?״ אמרה בקול חלש.
״את יודעת על מה אני מדבר אמא״ אמרתי ונאנחתי , אין לי כבר סבלנות.
״אני רוצה שתספרי לי כל מה שאת יודעת״ הוספתי.
הייתה שתיקה על הקו, שמסגירה את זה שהיא כן יודעת , והיא פשוט הסתיר זאת ממני.
״אמא, את ידעת שהבעל של מרגריטה היה אנס?״ שאלתי אותה.
שמעתי אותה מייבבת . שיט היא מתחילה לבכות.
״אמא לא, אל תבכי אנחנו רק מדברים״ אמרתי בטון נמוך מנסה להרגיע אותה, רק שלא תבכה לעזאזל!.
״לוקה איך גילית?״ אמרה ושמעתי אותה מושכת באפה.
״איך גיליתי אמא ? את רצינית איתי?״ הפעם הרמתי את קולי, אני שונא שמשקרים לי! במיוחד שזה בא מהאדם הכי קרוב אלי.
״אני מצטערת לוקה.. יש לי סיבה..״ אמרה וניסתה להישאר רגועה.
״אני לא רוצה סיבה עכשיו! אני רוצה שתגידי לי מה הולך פה.!״ היא נאנחה ובאה לומר משהו,
״אמא חכי רגע״ אמרתי לה שדור שלח לי הודעה.
פתחתי את ההודעה וחיוך עלה על פני.
״תפסנו אותו״
היי בנות,
סורי אם ציפיתם לפרק מוקדם יותר אבל גם היום היו לי דברים לעשות אז לקח לי זמן לסיים אותו , לקח לי וקמיל זמן כדי להתחיל לתקן את הפרק כדי שיצא הכי מושלם שיש😩💘
תודה למפרגנות❤️❤️❤️
תמשיכו להצביע ולהגיב אם אהבתן כמובן😍❤️
אוהבת אותכן מלא מלא❤️
אליה וקמיל❤️
kamil1122