��������

"אני מכיר אותך." אני לא עונה לזה. "תסתובבי ותסתכלי עליי." הוא פוקד ואני שומעת את הצעדים שלו בעקובתיי. אני לא מסתובבת. "לילי?" אני עוצרת למשמע שמי. הוא מזהה אותי? פאק. ברור שכן. "לילי? זאת את! מה את עושה כאן לעזאזל?" הוא נעמד מולי ואני לא מרימה את עיניי מנעלי הספורט שלו. "תסתכלי עליי." הוא מבקש שוב ואני מרימה אליו את עיניי. "מה את עושה פה?" "לא קוראים לי לילי. קוראים לי רוז." אני משקרת לירוק של עיניו.

הסיפור של קמילה ולוקאס. קמילה: נולדתי קמילה. ללא שם משפחה. היינו רק אני ואחי אמיליו. לקחו אותו ממני. לקחו את אחי היקר והוא לא יחזור לעולם. כשבאתי לנקום את מותו, פגשתי במלאך השומר שלי. סמואל מנצ׳יני, ראש ארגון המאפיה האיטלקית. הוא לקח אותי לביתו וגידל אותי תחת חסותו. קיבלתי שם משפחה. קמילה מנצ׳יני. אני נאמנה לשם המשפחה ולאנשים. משפחת מנצ׳יני. בהם לוקאס מנצ׳יני, בנו של סמואל. והחבר הכי טוב שלי. לוקאס: היא הגיעה כשרק הייתה בת שלוש עשרה וכבר אז כבשה את ליבי. במשך שנים היא החשיבה אותי לחבר טוב ואח. אבל נמאס לי מהמצב הזה. היא האישה היחידה שאני רוצה במשך יותר מחמש שנים. אני רוצה אותה, צריך אותה ומשתוקק לה. אז כשמלאו לי שמונה עשרה שנים הגעתי להחלטה ששינתה הכל. לעמוד מול אבי שמגונן עליה בכל גופו, להסתכל לו בפרצוף ולהגיד לו את מה שחיכיתי אליו במשך יותר מידי זמן. היא תהייה שלי. אני מזמינה אתכם לקרוא את הספר של קמילה ולוקאס קריאה מהנה❤️תותי אזהרת טריגר!! (אונס, לא בין הדמויות הראשיות)

"פעם הרגשת שכל מה שאת נוגעת בו הופך לאפר?" "לא אפר, אבק." "אצלי זה אבק שריפה."

"לילה טוב," "לא הבנתי," "איזה חלק לא הבנת בצמד המילים לילה טוב?" "את זה שאתה אומר את זה במקום לעשות את מה ששילמת לי בעבורו." "שילמתי על יום שלם איתך," "אתה לא צריך להזכיר לי. מתי מגיע החלק שבו אתה מזיין אותי ואז אתה יורד לי מהגב?" "החלק הראשון שבו אני מזיין אותך יגיע כשאני ארגיש את רוצה שאעשה את זה ולא בגלל ששילמתי לך. החלק השני אף פעם לא היה כלול בהסכם שלנו ולכן הוא גם לא יגיע." "מה לא היה כלול? אמרת יום אחד, דייט אחד." "נכון, זה מספיק זמן." "בשביל מה?" "בשביל שתרצי ממני עוד, אל תסתכלי עליי ככה, אני גרוע יותר מקוקאין. ההתמכרות אליי בלתי נשלטת." "יודע מה? אתה צודק." "לגבי מה?" "לגבי ה'לילה טוב', אתה צריך לישון כי אתה הוזה ואני מקווה שזה מעייפות." טריגרים: הפרעות אכילה, הטרדה מינית ואלימות מילוית ופיזית

התחלה חדשה, חברים חדשים, מפקד חדש. בכל אלו פוגשת אריאל בארבעה חודשי טירונות מפרכים, שבסופם, תגשים אריאל את חלום ילדותה- להיות חלק מגדוד קרקל. אך בדרכה קשיים רבים, והקושי הגדול ביותר הוא לא להתאהב במפקד. *** "אני אוהב את הצחוק שלך," הוא אמר בלי שום קשר, ואני חייכתי חיוך ביישני, "הוא סתם ילדותי." עיניי הביטו בעיניו השחורות, שגרמו למערבולת להיווצר בבטני. "זה מה שאני אוהב בו."

המאפיה היא כמו ג׳ונגל,תאכל או שיאכלו אותך ~אני~ אווה ריין היא בלונדינית עם עיניים כחולות כמו הים ואופי מלאכי,היא מפונקת לא קטנה אבל נסלח לה על זה היא לא תתחבר לכל אחד אבל לגבר שרצח את אביה? ברור שכן כל מילה של האישה הזאת היא ברזל,עד שזה מגיע אליו. טיילר קורוליין שהוא לא העיפרון הכי מחודד בקלמר אבל בהחלט העיפרון הכי יפה שתמצאו בקלמר הזה. רק אנשים שממש קרובים אליו זכו במפתח לליבו אך צריך לעבור לא מעט בשביל התואר הזה אבל מבט אחד מעינייה הכחולות והלב נפתח בעצמו. ⚠️הספר יכול להכיל תכנים טראגים שלחלק מהקוראים יהיה קשה לקרוא הזהרתי מראש⚠️

**סיפור גמור** לאחר חיפוש ארוך של דירות להשכרה, אמילי מוצאת את דירת החלומות שלה. דירת גג תל אביבית מדליקה עם ארבעה חדרים, ג'קוזי חלומי בגג ואי במטבח בדיוק כמו שדמיינה את בית החלומות שלה. כבר מבעד לשלל התמונות שפורסמו באינטרנט, אמילי ידעה שהדירה הזאת, היא בדיוק מה שהיא מחפשת ורוצה. למרות שלל נורות האזהרה מהסובבים שלה, אמילי נחושה לראות את הדירה במו עיניה ושוכרת אותה. אך בחוזה השכירות עליו אמילי עומדת לחתום יש סעיף שאסור לה לשכוח. סעיף שיכול להרוס אותה, או אולי לבנות אותה. תלוי מאיזה כיוון מסתכלים עליו. "הבחור שעמד קודם לכן בסלון שלי, עמד עכשיו במטבח שלי, והכין לעצמו אספרסו במכונה שעמדה על השיש. הבטתי בו המומה, אך עם זאת לא יכולתי להפסיק להסתכל עליו." אמילי לא העלתה על דעתה שהבחור שמופיע בביתה יום אחד הולך לשנות את כל חוקי המשחק. עם זרועות נפוחות, שיער משוך לאחור ותפוס בקוקו קטן ועיניים כחולות כמו האוקיינוס. אהבתם? כנסו ותתחילו לקרוא!

"אתה חושב שתשרוד את התנאים האלה אדוני?" היא מקניטה. "ישנתי לידך במשך ימים שלמים ושרדתי, מה זה בשבילי מעט אבנים?"