��������

יורי ביילי: "על תעשי לי את הפרצוף הזה, זאת התחלה חדשה. שבה שנינו נהיה מאושרות. את עוד תודי לי" אמרה אמא ולחצה על הגז. התחלה חדשה, כן התחלה חדשה בתחת שלי. אולצתי לעזוב את כול מה שידעתי וגדלתי עליו ולעבור לבית אחר, אבא חורג, אח חורג. אח חורג.. אפשר לומר שהתחלנו ברגל שמאל. מעולם לא רציתי להיות בבית שלו, לחלוק איתו אוכל ובטח ובטח שלא להתאהב בו. נכון תמיד אומרים שהפכים משלימים אחד את השני? אז הם טעו ובגדול. אני רותחת, עוד שנייה שוברת שולחן והוא צוהל לו ומדלג משמחה. אני צוחקת והוא מסתכל עליי כאילו אני המכשפה הזקנה והמכוערת ביותר שראה בחייו. אני מוצאת ומאמצת גור כלבים והוא עוד שנייה זורק אותו מהחלון. אני כבר מאוהבת בו, ואין דרך חזרה. הקרבה אליו מפריחה בי חיים ומעודדת אותי כול פעם מחדש. הבית שגדלתי בו, הלהקה והחברים שלי לא נראים כול כך חשובים כשהוא עומד על הכף. אפשר להגיד שאנחנו ביחד כאוס, אבל כאוס יפהפה. ברוק ג'קסון: תמיד חשבתי שזה יהיה אני וההורים שלי. הכול קרס ונשבר לרסיסים כשאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן שלה. כול כך הרבה כאב הצטבר בי. עבר שבוע, עבר חודש, עברה שנה. עברה שנה שאני לא מרגיש כלום. אני לא נותן לעצמי להרגיש כלום. הדבקתי עם דבק שלוש שניות את השברים אבל הכול נשבר מחדש כשהיא הגיעה. אבא שלי המשיך הלאה.

הושלם. לריאן ודין היו החברים הכי טובים מאז שהם זוכרים את עצמם. לילה אחד של יותר מידי שתייה שם את הקשר בניהם במקום מביך במיוחד. הם מוצאים את עצמם מתגלגלים לקשר מסוג חדש - הם עדיין ידידים הכי טובים, אבל עכשיו הם גם שוכבים יחד, ואסור שאף אחד ידע על זה. ״לפעמים טעויות הן הדבר הכי נכון שעשינו."

*גמור* היא אוהבת אומנות, הוא אוהב דם ורצח. היא ביישנית וחמודה, הוא שומר על קור רוח. היא אוהבת לימודים, הוא שנא את הלימודים. "אני לא מבין איך.. איך הילדה הקטנה הזאת ריככה אותי." ... מה יקרה שהגורל יפגיש את המאפייה האיטלקית עם המאפייה הרוסית? שכל כך הרבה זמן הם היו בלי שלום ובשנאה עד שיום אחד יעלה מחשבה על ברית חתונה? אם תרצו לגלות אתם מוזמנים להיכנס לסיפור ולהתחיל לקרוא;) מקום 24 במאפיה, ו92 ברומנטיקה תודה רבה אין עליכם!!!❤❤

היא נמצאת בעולמה הקטן. היא פגועה. לא מאמינה יותר לאף אחד. היא נראת קטנה ועדינה אך מבפנים היא הרוסה. שבורה לרסיסים. הוא שליט העולם. מסובב את כולם על אצבעתו. אחד שיגיד לו מה לעשות, דמו בראשו. הוא לא חוזר על עצמו פעמיים ואצלו אין הזדמנות שנייה. ברגע הכי לא צפוי בחייה הוא מופיע. ומשם אין דרך חזרה. כאשר היא נפלה בזרועותיו הוא תפס אותה בחוזקה ולא עזב. טריגרים: תוכן מיני מפורט אלימות אונס #1 romantic 15/6/22, 12/2/23,26/11/23 #1 mafia 21/3/23 #1חיים 19/11/22 #1 פשע 16/11/23 1# מותחן 26/11/23 #1 מאפיה 23/6/24

ארוטיקה אפלה, BDSM, גבר אלפא, פנטזיה רומנטית, מיריבים לאוהבים, נישואי נוחות. ״המגע שלו כמו איום, כמו לחישה שקטה של המוות. כל נגיעה גורמת לי לרצות לברוח ליערות החשוכים. הלוואי שאוכל לברוח מהשד שלי.״ נולדתי עם חוב על הכתפיים - כס המלוכה של משפחת טרסדור. לפעמים הוא קשה מנשוא, אבל מגיל צעיר חונכתי להאמין שהוא טהור. אני אשמור את תמימותי לבעלי, למלך שלי, והוא ישמור את עצמו לכבודי. אישה שלא שומרת את עצמה תסבול, ולא תהיה דבר מלבד נערת ליווי. זונה. אף אחד לא פאקינג טרח להסביר לי שבעלי לעתיד הוא חתיכת מניאק שלא רוצה אותי, וגם לא שמר על תמימותו לליל כלולותינו. אני לא סובלת אותו, את ההבעה היהירה שלו, את הלחישות המרושעות שלו באוזני. יש לי תמיד רצון עז להכות אותו. אך למרות השנאה העזה שלי כלפיו, כמו צחוק הגורל ויריקה בפרצוף שלי - אני נמשכת לדיאבלו, השד שלי. אי אפשר להתכחש לסקס האפיל שנוכחותו משאירה אחריו, לעיניו הירוקות שמלאות זעם, לתווי פניו החדים, ולגופו המרשים עם צלקות המלחמה. כל מילה שיוצאת מפיו נשמעת מחושבת וקרירה, כזו שמעבירה רעד לכל אורך עמוד השדרה שלי. בגיל שמונה עשרה אני מאבדת את אימי במלחמה הנוראית, ונודרת את נדר הנישואים כמו כלבה טובה. אני שונאת את דיאבלו סטונהאם.

קלובר רק ניסתה להציל את אביה שוב, אבל סיכנה את עצמה. קלובר שוב דיברה יותר מדי. והגבר שעמד מולה, סובב את עולמה. קלובר רצתה להיות סינדרלה כדי להציל את חייה, והגבר שהיה איתה לא ממש היה הגיבור. הוא הנוול. הנוול שהתאהב בגיבורה הראשית של הסיפור. סינדרלה.

הוא עבר אליה לכיתה. הילד הרע. הסטוציונר. הוא לא שם עליה בהתחלה. עד שהוא נזכר, היא תפסה מישהו. מישהו שקרוב אל ליבו. הם היו ביחד? או שהיא תעדיף את האחר?

חזרתי. אחרי חצי שנה בעיר אחרת, חזרתי לאורלנדו. לבית הספר, לחברות, למורים וכמובן, גם אליו. הוא שונא אותי. אני שונאת אותו. הוא מניאק. הוא השפיל אותי. הוא פגע בי. ואני לא מתכוונת לסלוח, גם אם זה אומר שיאמלל את חיי... היום זה קורה. אני מתחיל את התיכון היום, אבל לא רק; היום היא חוזרת. הבחורה השנואה עליי. היום היא חוזרת לחיי אחרי החודשים השקטים ביותר שהיו לי, ומחזירה איתה את הרעש. היא חושבת שתוכל להתחמק ממני אבל היא טועה. אני כבר מזמן עמוק מתחת לעורה... והיא כבר מזמן מתחת לעורי... ⚠️טריגרים:⚠️ •קללות •הטרדה מינית •ניסיון אונס •שפה בוטה •תכנים מיניים מפורטים •אלכוהול •אלימות

התקווה שבך ~ סדרת תקווה בגיהנום. 15+ /נושאים רגישים/ *יש לקרוא את הטריגרים בהקדמה* סיפורם של אנה וקרלו הם האיזון בין הגיהנום לגן עדן הממכר, כל רגע כל יום של סבל שווה את הרגעים השקטים, הקסומים והיפים ביותר. נישואי חובה. ברית דמים בין שני בתים עוינים. אנה ידעה שהנישואין האלה נועדו לשמור על השלום לא על האהבה. היא גם ידעה שמרגע שתחתום על עצמה בקרלו היא תשתייך לו. כמו רכוש. כמו נשק. פרצה מהומה אך אנה המסכנה, שבורת הלב נחטפת. הדם לא הספיק להיספג באדמה, וכבר קרלו נשבע נקמה. הוא ישב במושב האחורי של המרצדס, כף ידו חובקת אקדח טעון, פניו חתומים. לצידו בכיר, יד ימינו, מבטו מתוח. "נמצא אותה, בוס," אמר דנטה, אבל קרלו לא ענה. הוא כבר ידע. ידע שאנה לא נחטפה בשביל כופר. זו הייתה הכרזת מלחמה. הם עברו דרך סמטאות אפלות, תחנות כוח נטושות, מחסנים מאובקים. קרלו חקר, עינה, שיחד, הרג כל מי שידע או אפילו רמז משהו. אבל האמת הייתה חלקלקה כמו נחש: אף אחד לא ידע כלום. או שמישהו דאג שאף אחד לא יידע. "לפי הסימנים," לחש דנטה בשלב מסוים, "זה לא רק המשפחות האחרות. זה מרגיש... מבפנים." קרלו סובב אליו מבט אטום. "מבפנים?" דנטה הנהן בזהירות. "אולי... מישהו שלנו עזר להם. מישהו שידע את המסלול, את התזמון." בוגד. בין אנשיו שלו. קרלו&אנה ~הושלם~

פארקר נזרק לבית היתומים עוד כשהיה ילד, והעביר את ילדותו בין משפחות אומנה שרק דרדרו את חייו לשפל. בגיל 35, הוא כבר מיליארדר בעל כוח רב בסיאטל , עם מוניטין של רובוט חסר אמפתיה מה שגורם לכולם להירתע ממנו. אבל כשהוא פוגש את מְאַלִיָה, העובדת החדשה שלו, משהו רדום בתוכו מתעורר. היא כל מה שהוא לא ציפה לו, ומה שמעולם לא ידע שהוא צריך. לא משנה כמה הם מנסים, הם פשוט לא יכולים שלא להיכנע לרצונותיהם האסורים. גם אם זה יעלה להם יותר יקר ממה שהם חשבו. ״החלק החסר״ - רומן אסור ושובה לב, עם טלטלות רגשיות והמון הפתעות שייקחו את כולכם למסע חדש וסוחף. 🥇 אהבה 🥇 סיפור קצר 🥇 Romance