what if? / taekook

תודה על 6k צפיות!!
———————————————————————-

השניים התארגנו ליציאה, התלבשו מעט יותר יפה מה לבוש היום יומי שלהם ויצאו ביחד מהמלון.
ג׳ונגקוק שנא את זה. הוא שנא את זה שהוא יצטרך להעמיד פנים שהכל בסדר, הוא שנא את זה שהוא לא רץ עכשיו לזרועות אהובו. הוא שנא את זה שהוא לא בטוח שטאהיונג יקבל אותו בכלל והוא שנא את הלחץ שעבר בגופו. הוא שנא את זה שיש סיכוי שהוא לא יזכה לראות את החיוך שלו יותר, או לגעת בו, לנשק אותו.. הוא שנא את זה שהכל בגללו, שאם לא הוא, החיים של טאהיונג היו הרבה יותר קלים, הוא שנא את זה שהוא אהב אותו כל כך, ודאג לו כל כך, כי הוא כבר הפסיק לחשוב שזה היה הדדי.

הם נסעו במונית למועדון שג׳ימין מצא, ג׳ונגקוק נשען על החלון והביט בדרך, דאוג׳ו הייתה מאוד יפה בלילה, הוא אף פעם לא היה בה לפני. הוא שקע במחשבות עד שחנות בצד הדרך קטעה אותן פתאום. ״נהג! אתה יכול לעצור פה במקום?״ הוא שאל משאיר את ג׳ימין מבולבל, ״מה קוק? אנחנו הולכים למועדון״ הוא אמר וג׳ונגקוק הנהן, ״כן אבל בבקשה בוא נעצור רגע אני חייב לעשות משהו לפני״ הוא אמר וג׳ימין הנהן, ״נהג תעצור פה במקום בבקשה״ הוא אמר והנהג הנהן וחיפש מקום שיוכל לעמוד בו. אחרי ששילמו והודו לנהג ג׳ונגקוק תפס את ידו של ג׳ימין ומשך אותו לעבר החנות שראה שהייתה כמה דקות הליכה מאיפה שעמדו כי הנהג המשיך לנסוע גם אחרי שראה אותה. הם סוף סוף הגיעו וג׳ונגקוק נעמד מול החנות הגדולה, מביט בה בחיוך רחב, ״מה?״ ג׳ימין שאל כשהביט בחנות וג׳ונגקוק לא אמר כלום, רק תפס בידו והכניס אותו איתו לחנות.

״ג׳ונגקוק מה אנחנו עושים פה?״ ג׳ימין שאל, ג׳ונגקוק רק הלך לבחור שכנראה עבד שם, ״אתם עושים עגילים?״ הוא שאל גורם לעיניו של ג׳ימין להיפער בהלם, ״עגילים? חשבתי שאתה שונא עגילים ושזה ׳לבנות׳״ ג׳ימין אמר, מחקה את מה שחברו אמר לו לפני כמה חודשים בודדים. ״זה לא לבנות, ודעות משתנות ג׳ימין״ ג׳ונגקוק אמר, הבחור ענה בחיוב ולקח את ג׳ונגקוק לעבר מתלה העגילים הענק שהיה בחנות, מבקש ממנו לבחור, אבל כמובן שעגיל אחד תפס את תשומת ליבו.

פלאשבאק, 3 חודשים אחורה
״תגיד״ ג׳ונגקוק אמר לטאהיונג בזמן שהתעמל בתרגיל שלו לרגל בחדר הכושר במפגש היומי שלהם, ״מה עכשיו״ טאהיונג שאל בלי להסתכל על השני, ״מה הקטע של העגיל שלך? למה אתה אף פעם לא מוריד אותו, זה לא מציק?״ הוא שאל והתקרב מעט לשני, כמעט נוגע בעגיל אבל מפספס כשטאהיונג מרביץ לידו בקטנה ומונע ממנו, ״מה זה אכפת לך״ טאהיונג החזיר וג׳ונגקוק אפילו לא התעצבן, הוא היה רגיל, ״סתם, מסוקרן״ הוא אמר וחזר לעבוד במתקן שלו, הרי גם הוא התאמן בזמן המפגשים שלהם, השרירים האלה שלו לא יופיעו מעצמם.

הפעם זה עצבן את טאהיונג שג׳ונגקוק לא מציק לו כמו תמיד ולא מנסה להוציא ממנו תשובה, ״למה אתה לא מציק כמו תמיד?״ טאהיונג שאל וג׳ונגקוק הופתע, ״למה אכפת לך? אתה אוהב את זה?״ הוא שאל מעלה חיוך מתנשא על פניו שעצבן את טאהיונג, ״היית מת״ הוא אמר, ״נו, אז אתה עומד לספר לי?״ ג׳ונגקוק שאל, מתגרה בשני, ״סבתא שלי קנתה לי אותו כשצבעתי את השיער, היא אמרה שזה מתאים״ הוא אמר ואז מלמל לעצמו אחרכך, ״הייתי מאוד קשור אליה, היא מתה לפני חודשיים״ הוא קיווה שג׳ונגקוק לא שמע, אבל ברור שהוא כן. ״אוו טאה היה קשור לסבתוש שלו״ ג׳ונגקוק התגרה, ״שתוק. ואל תקרא לי ככה״ טאהיונג החזיר והתעלם ממני לגמרי במשך כל שאר האימון.