��������

מופע אימים, קראו לזה ככה. לא הרבה היו הולכים אבל תמיד היו אומרים את אותו הדבר, מופע אימים. לא כולם שמעו על זה או יודעים מה זה, האמת, כמעט אף אחד לא יודע מה זה. אין מצב שמישהו שלא שייך לעולם התחתון ידע על הקיום של זה. אם המשטרה תדע על זה כולם יכולים ללכת לכלא או להישלח למוסדות של עבריינים או משוגעים. נערה, בת שבע עשרה, חדשה באזור, לא ידעה או הרגישה מאוימת על ידי אותו מקום ואחרי ריב עם ההורים שלה היא יצאה מהבית, לנקות את הראש כמו שהיא אמרה להם לפני שהלכה בכעס. כשנכנסה לאזור היא שמעה את הקולות המריעים והלכה עד למקור הקולות. כשנכנסה היא עשתה את הטעות הכי גדולה בחייה.

אלינור כולם אומרים שקרני השמש צבעו את שיערה בעצמם, והים הכחול שטף את עיניה- היהלום של אילת ככה קוראים לה כולם. השמיים של אלי נופלים על ראשה כשאחיה, אהוב ליבה, שגידל אותה מאז היתה תינוקת- נהרג. השמיים של אלי נעלמים לגמרי כשעומרי, חברו הטוב, בו הייתה מאוהבת בסתר כל השנים משאיר אותה לבד בתוך כל הכאוס, ועוזב הרחק מעבר לים. אלי מוצאת את השמיים שלה מחדש בבית הכנסת. שמתקרבת לאלוהים ששוכן בהם. מנערת השמש הנצחית של העיר אילת היא הופכת להיות אשת משפחה ורעיה של רב. בוקר אחד היא קמה ובורחת חזרה אל החופים והים הפתוח הרחק מהקהילה הסגורה. על ידיה ביתה הקטנה ובליבה פחד שמאיים לשבור את כולה. אלי וייסמן, חוזרת לאילת כאלינור וסרמן . היא לא דומה לנערת השמש שהותירה מאחור. כעת, כל מבוקשה הוא לגונן על ביתה הקטנה ולשרוד את יום המחר. כך לפחות חשבה. עד שדמות מעברה הרחוק, זה שרוקן את המעט שנשאר בליבה חוזר יחד איתה אל נוף ילדותם. מי ידע שההסטוריה והעתיד גם יחד יכולים להשתנות בהווה אחד?

עיניים שחורות, שפתיים מזמינות, מבט חודר, צלקת על הלחי, סקס אפיל, הליכה אדישה, קעקועים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שהינך פושע מסוכן, מכונת הריסה מתקתקת שכל רגע עלולה להתפוצץ לי בפנים. התמכרתי, גם אחרי הידיעה שאתה רוצח חסר רחמים.

"כשאתה פורץ גבול אחד, אתה מאבד את כולם." אלכסנדרה מעיזה לראשונה מזה זמן רב לעזוב את חדרה הקטן, את משפחתה המפורקת ואת החיים האדוקים - לצאת לדרך חדשה. היא מנסה להשתחרר מהבושה, מהגבולות ומהצלב המרחף מעל ראשה. •תוכן מיני 16+ •פרקים ארוכים •טיוטה #2 הערה: הסיפור הוא מומצא לחלוטין, ולא נותן לגיטימציה לשלל הדברים המסופרים בו אלא מציג אותם ללא קשר לדעתי האישית.

יערה מתגייסת בלי לדעת לאן פניה מועדות - היא מגויסת בטירונות כללית ולאחר מכן משובצת כפקידה בחטיבת שריון לצערה הרב. יערה לא מוכנה לקבל את השיבוץ ונלחמת בכל כוחה לעבור לתפקיד משמעותי יותר. לבסוף היא מצליחה ועוברת לתפקיד במודיעין שדה באוגדת איו"ש. יערה, בחורה ממושב במרכז הארץ שהייתה תלמידה מצטיינת במגמת אמנות, אוהבת לצייר ורואה את עצמה כאמנית. ליערה היה קשה בתיכון מבחינה חברתית, היא אף פעם לא הרגישה שייכת, לא היה לה חבר, ולכל מקום מלווה אותה התחושה שהיא לא מוצאת את מקומה בעולם. במהלך השירות הצבאי היא מכירה חברים וחברות, וגם חווה אהבה ומתנסה במערכות יחסים שונות עם גברים. לצד זאת היא מתמודדת עם מה שקורה במדינה ובשטחים בתחילת שנות ה-2000.

אלינור כהן יודעת לרפא אחרים, אבל לא רגילה שמישהו ייגע בכאב שלה. כפיזיותרפיסטית מבוקשת, היא שומרת מרחק רגשי מכל מטופל - עד שמופיע איתן רייס, כוכב כדורסל מפורסם, יהיר וכריזמטי, עם פציעה שעלולה לרסק לו את הקריירה. מה שמתחיל בעקיצות הדדיות וניסיון עיקש לשמור על מרחק, מתפתח לקשר שמטלטל את שניהם. כי יש פצעים שאי אפשר לראות - ולפעמים, הם המסוכנים ביותר.

Nhỏ bạn An từng đọc rất nhiều tiểu thuyết có tên của cô nhưng cô chẳng để tâm nhưng vào 1 ngày cả 2 đều bị bắt đi xuyên không hoàn thành nhiệm vụ, 1 đứa thì bị bắt làm hệ thống, 1 đứa thì bị bắt hoàn thành nhiệm vụ cùng nhỏ bạn .An sau khi xuyên vào vô tình rất nhiều lần gặp Khánh Linh cũng vì thế mà 2 người trở thành bạn , có điều không hiểu sao Bảo Trâm và Khánh Linh nhìn không hoà thuận cho lắm. Kon'nichiwa tại hạ là người sáng tác ra bộ tiểu thuyết này, vì đây là lần đầu thần viết tiểu thuyết trên mạng và thần mới học cấp 2 nên sẽ có nhiều sai sót mong các vị bỏ qua và góp ý. Xin Đa tạ quý vị đã có lòng thành mà đọc truyện của thần 🫸🏻🤛🏻🙇🏻♂️

קללה של אושר או קללה של עצב? בלי הבטחות,אף אחד לא מבטיח שקללה יכולה להיות רעה ולהרוס הכל. קללה היא גם אהבה. המשך של הספר קללה √תכנים מיניים. √שפה גסה √דיבור מיני תאריך העלת הסיפור: 31/1/16

" אתה בסדר ? " הקול היה רך אך מחוספס " כ..כן אדוני " דמיאן התיישב על בירכיו והסתכל לצדדים. רואה שכולם מביטים בו עכשיו במבט פעור. ואז הוא הביט אל פרצופו של האדם מולו ..מבטיהם נפגשים. זה היה סבסטיאן. הבחור היה אגדה במחוז שלו. כולם דיברו עליו והעריצו אותו..כלומר..דמיאן לא ממש ..זה פחות העסיק אותו. אבל הוא זוכר אותו משער של מגזין לפני שנתיים. הוא לא השתנה הרבה. שיער שחור פרוע של ' לא אכפת לי ' אבל עדין איך שהוא 'מסודר' יפה. ועיניים אפורות עם נגיעות צהובות. אז הוא אמר שהוא היה בן 18. עכשיו הוא כנראה בן 20. פער לא קטן של 4 שנים בינהם. לא פלא שהוא הרגיש קטנציק ליד סבסטיאן..שהספיק כבר לפתח שרירים ובטן חטובה הוא נראה טוב . הוא היה גבוה ממנו בשני ראשים בערך. אולי קצת פחות... " אתה בטוח שאתה בסדר ? " סבסטיאן מביט בו במבט אפל ולא ברור ודמיאן חרד, לא מצליח לנתק את מבטו מהמבט של האלפא. ההרגשה הזאת מוזרה לדמיאן. הכל זועק וצועק שלהיות לידו זה לא המעשה הנכון. כל תא בגופו צועק לו לברוח. מה הוא עושה לעזאזל? הוא מנסה לבדוק אותו ? הוא מנסה לגרום לו לקבל עונש ?