??????? ????

התקלה של ווטפאד עוד רודפת אותי כשאני מנסה לשמור פרקים, זה סיוט! אם יש בעיות בפרק אשמח שתגיבו לי כדי שאתקן, לפעמים זה לא מראה לי ישר.😕
תהנו מהפרק, הוא ארוךךך❤️❤️
————————

אנחנו לא מפסיקים להנות כי אנחנו מזדקנים, אנחנו מזדקנים מכיוון שאנחנו מפסיקים להנות.
נ.מ - קטרינה באקר:

אני לא יודעת איך לעכל את הערב הזה.
הארוחה עברה חלק ולכל אורכה דיברתי עם אליה בעיקר, החלפתי כמה מילים עם גבריאל וקצת עם אליאנה, אבל אני ואליה הכי הסתדרנו.
ריבן היה שקט, הביט בפבלו מידי פעם ושוחח עם אביו. פבלו צחק עם אימו, דיבר איתה על כל מיני בעיות שהיא צריכה עזרה לגביהן ולבסוף, הם החליפו מבט מבין והתלחששו.
הייתי בטוחה שהם דיברו עליי כי רגע אחר כך פבלו אמר לאליה להראות לי את החדר שלה.
כמובן שלא יכולתי פשוט לומר שלא מתחשק לי... ילדת הקסם הקטנה סיבבה אליי את פניה כמו קפיץ שהשתחרר וחטפה אותי לחדרה.

עכשיו אני יושבת באמצע מיטתה הוורודה, מסביב למיטה יש הינומה גדולה שמחוברת לתקרה, נופלת במפל יפהפה של ורוד בייבי.
מהצד היא נראית הנערה הכי מפונקת שפגשתי, אבל כשדיברנו הרגיש אחרת. יש לה אנרגיה חברותית והמון ידע.
"יש לי כמה שמלות שאני רוצה לזרוק, את רוצה לקחת אותן לעצמך?" שואלת כשהיא עם גבה אליי, מתעסקת בארונה הענקי שנפרס לכל אורך הקיר.
החדר הזה ענק.
יש לה מקלחת, מיטה זוגית, שידה מלאה מגירות ומיטה לכלב לצד המיטה שלה.
הם עשירים כל-כך שאני בטוחה שלעולם לא פגשו התלבטויות בנוגע לכסף.
"תראי לי," אני משיבה ומתהפכת במיטתה, מתיישבת כשרגליי אחת על השנייה ללא נעלי עקב ובגרביון.
אליה מסתובבת עם שתי שמלות תלויות על קולב, אחת לבנה עם פרפרים כחולים והשנייה שחורה עם מחשוף עמוק ושסע מאחור.
השחורה הרבה יותר יפה ופחות ילדותית, היא יכולה להיראות מושלם על אליה.
"למה את לא שומרת את השחורה?" אני מטה הצידה את ראשי, גבותיי מתכווצות.
אליה נראית מתוסכלת. "כי ריבן אמר שזה נוראי... ושרק זונות לובשות כאלה שמלות."
"אם נשים סקסיות נחשבות לזונות, תהיי זונה." אמרתי בחיוך תמים ומצמצתי אליה בחיבה. אם הם ימשיכו ללמד אותה דברים כאלו, היא תלבש שמלות עם פרחים, תחתוני סבתא וגוזיות כל החיים שלה.
היא חייבת לדעת שגם היא אישה ומותר לה.
היא פערה את פיה ועיניה, "את מדברת מלוכלך!" האשימה והניפה את אצבעה.
"אני? את אמרת קודם." צחקתי והנחתי יד על בטני מרוב שהתכווצה מהצחוק.
"כן, אבל את אומרת לי להיות זונה!" צעקה.
"ששש..." לחשתי בחומרה בין הצחקוקים. "את רוצה שאימא שלך תשמע? נראה לי שהיא מתכננת לזרוק אותי מהבית הזה בכל מקרה." אמרתי.
אליה התקרבה אליי, זרקה את השמלות הצידה והתיישבה על המיטה. "כן, אני יודעת שאימא שלי יכולה להיות מבהילה. פבלו לא אמר לך?"
"הוא אמר לי לא להיבהל..." ולחשוב עליו, לחשוב על אחר-כך... "אבל כשהיא דיברה איתי לבד זה היה –"
"כאילו היא רוצה לצלוב אותך." השלימה.
"כן, משהו כזה." גיחכתי. "אני מציעה לך לשמור על השמלה השחורה, ואם את רוצה להיפטר מהלבנה, יש לי למי לתת אותה." הצעתי והתיישבתי גם על קצה המיטה, מתכוננת לקום.
אני על קוצים כבר מתחילת הערב, מתחילת היום, ובעיקר – מאז שסיימנו לאכול. אני רוצה להוריד לו את החליפה כבר, ללטף אותו ולגעת בו כמו שרק אני יודעת.
"נשמע מושלם. תודה." חייכה.
"את ופבלו... אתם יחד?" שאלה בלחישה והסיטה קבוצת שיערות מפניי, תנועה שהמיסה את ליבי. היא מנסה ליצור קרבה כדי שאני ארגיש בטוחה לשתף, תרגיל מלוכלך.
"לא, את רוצה שנהיה?" זרמתי איתה.
היא הנהנה בשקט, כאילו זה סוד. "הוא היה מאושר היום בערב... ראית? הוא ממש צחק, והוא הסתכל עלייך מהצד כל הזמן." לחשה.
הוא באמת הסתכל עליי? למה זה הרגיש כאילו אימא שלו קיבלה את כל תשומת הלב?
הוא אפילו לא ניסה לתפוס מושב לידי, אימא שלו גררה אותו ישר אליה. מעצבנת.
אני מרכינה את ראשי כשמרגישה את לחיי מאדימות. "לא חושבת... אולי סתם היה מוזר לו שאני בשולחן." אני ממלמלת.
"את יודעת שלא. הוא היה מאושר ב-" היא מתכוונת להתווכח איתי, אבל דפיקה קלה בדלת גורמת לשתינו להרים את הראש.