perfect

נקודת מבט גונגקוק:
אני חושב על השטיח בחדרי, בוהה בידיי.
הן מצולקות כהוגן. חלק מהצלקות עדיין טריות, עדיין לא נסגרו סופית. אני מעביר עליהן את ידי.
אני זוכר שעשיתי אותם.
אני זוכר את הרגשות הנוראיים שעברו בי כשחתכתי.
אני בוהה בתקרה, בקירות.
אני מתרומם מהשטיח ומתיישב על המיטה, נשען אחורה על הכריות.
הטלפון שלי מצנתק ומראה הודעה חדשה מהקבוצה של הממברים.
עשרות הודעות באות בעקבותיה.
אני מגלגל עיניים ופותח את הטלפון.
מה קרה הפעם? מישהו שם במקום הלא נכון את הקולפן?

זה רק גין. מציע לכולנו לצאת לאכול איפשהו.

חצי שעה אחר כך אנחנו מתיישבים סביב שולחן במסעדה מפונפנת.
היא ריקה, בהתאם.
״הבשר נראה מדהים, אני אזמין אותו״ נאמגון שיושב לצידי אומר.
״החלטת מה אתה רוצה, גונגקוק?״
לא.
כי אני לא רוצה.
אני בוהה בתפריט.
אני לא מרגיש בנוח.
״אני חושב שאחזור הביתה, אני לא מרגיש כל כך טוב״ אני אומר בשקט ומתרומם מהכיסא.
״אתה בטוח? לא אכלת היום״.
אני מחייך חצי חיוך ״כן, אני בסדר״.
אני יוצא מהמסעדה אל אוויר הלילה הקריר.
אחד מהמאבטחים שלנו שחיכה בחוץ ניגש אליי בתמיהה.
״תוכל להחזיר אותי הביתה?״ אני מבקש בעייפות.
״בטח״.
הוא פותח לי את דלת המכונית ואני מודה לו בשקט.
״חכו רגע״.

אני מופתע כשטאהיונג משתחל אל הרכב.
״מה אתה עושה?״
הוא חוגר את עצמו לפני שהוא מביט בי ״נוסע איתך?״
״ולמה זה?״
״אני לא רוצה שתהיה לבד״.
״אני לא צריך בייביסיטר, טאהיונג״ אני מתעצבן.
״זה לא בייביסיטר״.

אנחנו נוסעים בשתיקה.

כשאנחנו מגיעים הביתה אטמי עולה במהירות אל חדרי.
טאהיונג מספיק להכניס רגל פנימה לפני שאני סוגר את הדלת.
״מה אתה רוצה?״ אני מסנן בזעם.
״לדבר איתך״.
״חשבתי שהבהרת הכל כשברחת מהחדר לפני יומיים״.
הוא נכנס פנימה בכל זאת ומתיישב על המיטה שלי.
״קום״ אני דורש.

״תקשיב לי קודם״.
״תקום!״ אני כבר צועק. אני ניגש אליו ואוחז בזרועותיו בחוזקה, אני מנסה להקים אותו אבל הוא תופס בי חזרה וזורק אותי על המיטה, מטפס מעליו וכולא אותי תחתיו.

״תקשיב לי!״ יש לו אש בעיניים.

אני דופק על חזהו ״קום ממני, חתיכת אדיוט״.
הוא רק מביט בי בשקט.
״יש לך משהו לומר לי״ הוא אומר.

״כן, תעוף ממני״.
״קודם תגיד״.
״מה אתה רוצה שאני אגיד?״ השרירים שלי חלשים מולו, לא רק פיזית.
אני נכנע.
״אתה יודע משהו״ אני מישיר אליו עיניים זועמות ״אתה יודע משהו, ואתה לא אומר לי״.
הוא שותק.
אני אוחז בחולצתו בחוזקה ״מה כתבתי במכתב הארור?״
״אני חושב שאתה יודע מה כתבת״ הוא לוחש.
״אל תשחק איתי משחקים!״ אני זועם, ידיי נקמצות לאגרופים ואני חובט בו ״תגיד לי מה לעזאזל כתבתי שגרם לך להתנהג ככה?״