Rules of the game / taekook

קריאה מהנה♡

-
המכונית נסעה בשקט ברחובות הריקים של סיאול, האורות החולפים משתקפים בחלונות.

האווירה הייתה מתוחה, אך לא בגלל הדרך.

בגלל טאהיונג.

ג'ונגקוק ישב בכיסא הנוסע, זרועותיו שלובות, מנסה לשכנע את עצמו שהוא עדיין בשליטה.

טאהיונג, לעומת זאת, נהג ברוגע, יד אחת על ההגה והשנייה נחה ברפיון על ירכו.

"לאן אנחנו נוסעים?" ג'ונגקוק סוף סוף שאל.

"הינה, הוא שוב שואל שאלות." טאהיונג צחק לעצמו.

"אתה באמת חושב שאני אתן לך את כל התשובות כל כך בקלות, בייבי?" טאהיונג חייך בהיתגרות.

ג'ונגקוק הידק את לסתו.

הכינוי הזה… הוא היה צריך להפסיק להגיב אליו.

"אם אני חלק מהעסק שלך עכשיו, לפחות תסביר לי מה אני אמור לעשות." ג'אנגקוק התעקש לדעת.

"זה פשוט," טאהיונג השיב, לא מוריד את עיניו מהכביש.

"תיכנס איתי למקום, תעמוד יפה ותיראה חמוד, ואני אדאג לכל השאר." אמר בקצרה.

"חמוד?" ג'ונגקוק כמעט חנק את עצמו.

"זה היתרון שלך בייבי, אנשים רואים אותך וחושבים שאתה תמים, זה הופך אותך לכלי משחק מושלם בשבילי." טאהיונג פנה אליו עם חיוך מתגרה.

ג'ונגקוק התכוון לענות משהו, אולי להעיף עקיצה בחזרה, אבל אז המכונית נעצרה בפתאומיות.

הוא הביט החוצה וראה שהם הגיעו למחסן גדול, מבודד.

האינסטינקטים שלו מיד נדרכו.

"טאהיונג… מה בדיוק הולך לקרות פה?" ג'אנגקוק שאל במעט חשד, בולע מעט את רוקו.

"פשוט תהיה בשקט ותעמוד קרוב אליי," טאהיונג ענה בנינוחות, פותח את דלת הרכב ויוצא.

ג'ונגקוק נשם עמוק ויצא אחריו.

משהו הרגיש… לא בסדר.

הם נכנסו למחסן, והמראה בפנים רק הגביר את תחושת האיום בג'ונגקוק.

גברים חמורי סבר עמדו מסביב, חלקם חמושים, כולם מסתכלים ישירות עליהם.

במרכז, עמד גבר מבוגר, עיניו מצומצמות בחשדנות.

"טאהיונג," הוא אמר בקול נמוך.

"לא חשבתי שתביא איתך… צעצוע חדש." הגבר אמר ללא כל טיפת בושה.

ג'ונגקוק הרגיש את שריריו נמתחים, אבל לפני שהספיק להגיב, ידו של טאהיונג נחה על מותניו בתנועה שקטה אך ברורה.

"אל תעשה שום דבר טיפשי, בייבי" הוא לחש לו, קולו כמעט מתרפק על אוזנו.

ואז, טאהיונג חייך חיוך מלא ביטחון.

"אני מביא רק מה שאני סומך עליו." טאהיונג אמר, מלא ביטחון.

ג'ונגקוק לא ידע למה, אבל המשפט הזה… גרם לו להרגיש משהו מסוכן.

משהו שגרם לו לרצות לשחק את המשחק הזה עד הסוף.

-

תגובות?מחשבות?דיעות? תלונות?בקשות?הצבעות?

מוזמנות♡