Rules of the game / taekook

ממליצה לחזור לפרק קודם לרענן מעט את הזיכרון כדי להבין איפה עצרנו.

קריאה מהנה!
-

ג'ונגקוק לא זז.

הוא הרגיש את היד של טאהיונג על מותניו, מגע רך אבל בעל משמעות ברורה.

"אני מביא רק מה שאני סומך עליו." טאהיונג כמעט לחש.

המילים של טאהיונג עדיין הדהדו בראשו, והוא לא ידע מה הפתיע אותו יותר, העובדה שהוא אמר את זה, או הדרך שבה זה גרם לו להרגיש.

אבל לא היה זמן לחשוב.

הגבר שמולם הביט בהם, מודד את ג'ונגקוק כאילו הוא שוקל אם הוא באמת "ראוי" להיות כאן.

"טאהיונג," הגבר החל לומר.

"אני מקווה שאתה לא מבזבז לי את הזמן." הוא אמר בקול מזהיר.

"אני אף פעם לא מבזבז זמן," טאהיונג חייך בזחיחות, ואז טפח קלות על גבו של ג'ונגקוק, דוחף אותו קדימה.

"הבייבי שלי כאן כדי ללמוד איך העסק עובד." טאהיונג אמר ללא כל הבעה, מביט בעיניים שורפות על הגבר מולו.

ג'ונגקוק רצה למחות, לומר שהוא לא שלו, אבל הוא ידע שזה לא הזמן.

במקום זאת, הוא נשם עמוק, שמר על מבט קר, והמתין.

"אם הוא באמת שלך, אולי כדאי לבדוק עד כמה הוא נאמן." הגבר המבוגר חייך חיוך איטי.

משהו בתחושת הבטן של ג'ונגקוק התהדק.

נאמן? למה בדיוק?

"יש לך משהו בראש?" טאהיונג שאל, קולו קליל, אבל ג'ונגקוק זיהה את החדות שמסתתרת מתחת לפני השטח.

הגבר סימן לאחד מאנשיו, וזה ניגש אליהם עם אקדח קטן והגיש אותו לג'ונגקוק.

"נאמנות," האיש אמר, "נמדדת כשצריך ללכלך את הידיים."

ג'ונגקוק החזיק את האקדח, הוא לא היה כבד, אבל הרגיש חונק בידיו.

"אני לא—"

"תקשיב טוב, בייבי." טאהיונג לפתע אחז בפרק כף ידו של ג'ונגקוק, מוודא שהוא לא זורק את האקדח.

"פה, אתה או טורף, או טרף."

ג'ונגקוק פגש את מבטו.

טאהיונג לא מצפה ממנו באמת לעשות את זה, נכון?

אבל אז טאהיונג רכן קרוב יותר, ולחש ישירות אל שפתיו:

"אל תאכזב אותי."

הלב של ג'ונגקוק החסיר פעימה.
לעזאזל.

הוא היה לגמרי, אבל לגמרי, תקוע במשחק הזה.

-

מה אומרות?

תרצו לגלות מה הוא הולך לעשות??

תגובות?מחשבות?דיעות? תלונות?בקשות?הצבעות?

אשמח אם תגיבו♡