?? ????

נקודת מבט: נועם

הדלת חרקה קלות כשנועם דחף אותה.

הוא נכנס לתוך החדר – דרוך, נשימה חנוקה, עין על הכוונת.

פנים החדר היה אפלולי, האור מרצד ממנורה תלויה, סדוקה. על הרצפה – כיסא הפוך, חבלים פרומים. שאריות של מאבק. טיפות דם קטנות, טריות.

ועדי – לא שם.

הוא קילל בלחש, סקר את הפינות, הרים את הכיסא, בחן את הקירות. לא היה ספק – היא הייתה כאן. ממש עכשיו.

נשימותיו האיצו. גופו חזר לכאוב, תזכורת למצב הפציעות שלו שלא טופלו כהלכה.

הוא נשען רגע על הקיר, מסוחרר כולו,
ואז הבחין – אחת המצלמות בפינה עדיין פעלה. אור אדום חלש. הוא התקרב, תלש אותה מהקיר. הכניס את כרטיס הזיכרון לכיס.

מבט אחרון – ואז החוצה. השטח היה שקט מדי. השומר האחרון שחיסל לא הספיק אפילו לצעוק.

הוא המשיך לנוע – חרישי, חד. כמו צל.

מאחורי אחד המבנים, בתוך ערימת פחיות חלודות וקרשים שבורים, הבחין בטביעות נעליים טריות בבוץ. שלושה זוגות. גודל רגיל – גבר. גודל נוסף – צעיר. ונגררת – מישהי נגררת.

עדי.

הוא החל לרוץ.

הדרך התפתלה אל תוך גוש מבנים מתפורר מאחורי המחנה – חלקם נטושים, חצי קבורים בעפר. צללים ריקדו על הקירות כשהתקרב.

ואז – צעקה חנוקה.

הוא קפא.

זו הייתה היא. ברורה.

הוא שלף את הרימון האחרון. ידו רעדה קלות – מהמאמץ, מהכאב, מהזעם.

נועם פתח את הנצרה.

אבל לא זרק.

לא עדיין.

הוא התגנב לפתח, מביט פנימה – רואה את גבה של עדי, חבולה, נגררת בידי גבר כבד-גוף. נאסר.

לצדו – עבד, מרים נשק.

זה היה הרגע.

נועם זרק את הרימון פנימה.

צעקה. תנועה.

ואז – רעש נפץ עיוור. הבזק לבן שטף את החדר.

הוא פרץ פנימה מיד אחריו – עם הנשק דרוך ודם בעיניים.

ירייה. ואז עוד אחת.

נאסר צעק, עדי נפלה על הרצפה.
עבד ניסה לירות – אבל נועם כבר היה עליו.

הם התנגשו – גוף בגוף – ונפלו יחד. עבד שלף סכין. נועם חטף מכה ללסת, הרגיש את הטעם של דם בפה – אבל תפס את ידו של עבד ותקע את הסכין לתוך ירכו.

צרחה. מאבק. ידיים, שיניים, נשימה כבדה.

לבסוף – נועם חזק יותר.

הסכין מצא את הצוואר.

הוא קם, שותת דם, מביט בנאסר שבזמן הקרב כבר הספיק להתאושש, הוא לקח את עדי והחל להתרחק איתה, 

נועם, פצוע, כורע, ידו מושטת לאקדח
נועם דרך את האקדח. עיניו שחורות.
וירה.

פעם אחת. פעמיים.  אבל קשה היה לו לייצב את היד, דם החל לזלוג מעל עינו והפריע לו לראות בבירור את המטרה, נאסר זרק את עדי לתא המטען של הרכב, סובארו DL ירוקה
משנות ה90, ונכנס במהירות לרכב
הניע וענן של חול מאובק עלה לאוויר, נועם החל להתקדם במהירות לעבר אופנוע שהיה שרוע ליד אחד המבנים, מתפלל לכל סוג של אל שהאופנוע יניע
נועם משך את ההגז בפראות, האופנוע גנח פעמיים ואז רעש טרטור המנוע החל להשמע ולשבור את השקט שסרר בשדה ההרג שפעם היה המחנה של נאסר.
הוא החל לדלוק אחרי הסובארו על שביל האפר לכיוון מערב.