??? ????? ?????

היום עבר מהר יותר משציפיתי, דיברנו מלא, אכלנו, צחקנו ושיחקנו כמה משחקי קופסא שהבאנו מהבית כדי להעביר את הזמן, ושנייה אחר כך השעה הייתה כבר עשר בלילה.

משום מה הייתי עייפה בטירוף. כנראה בגלל השינה שלי בשעות מאוחרות, והיום העמוס היום. בדרך כלל עשר זה לא ממש שעת השינה שלי, אני נוהגת להישאר ערה עד מאוחר, אבל הפעם החלטתי להיכנע לעייפות שלי. נכנסתי לשק השינה - בזהירות בגלל רגלי הפצועה - והתכרבלתי בתוכו.

החום הציף את גופי והעלים את רעד הקור שעבר בי. היה צפוף ונעים בשק השינה, ותחושת חמימות נוספת עברה בי, בלי קשר לחמימות של השק, אלא בגלל שהסתכלתי סביב וראיתי שאני מוצפת חברים.

מאדי אשלי וסטייסי ישבו על המזרונים בפינת האוהל ועברו על בגדים שהן רוצות להזמין באינטרנט, מייקל פשוט היה לידי בשק השינה שלו ושיחק באחד מהמשחקים עם הרובים שיש לו בטלפון, וג'ייסון כנראה שיחק איתו מהטלפון שלו.

הזזתי קצת את הרגל שלי כדי לאמוד את המצב. היא כבר הייתה חבושה והכאב היה מורגש הרבה פחות, החבישה של ג'ייסון החזיקה יפה, ולמזלי הפציעה לא הייתה חמורה מספיק כדי שנעזוב את הקמפינג ונלך לרופא בזה הרגע.
הכאב החל לדעוך עם הזמן, והנחתי שזה משהו לא רציני שיעבור בקרוב.

הרגשתי יד מזיזה שיער מהעיניים שלי. "את הולכת לישון?" שאל אותי מייקל, שהיה שרוע בשק השינה לידי וכבר סגר את המשחק בטלפון, הוא העביר את המבט מהעיניים שלי אל השפתיים.

הנהנתי, והוא נישק אותי ברכות כזו שהטריפה אותי. השפתיים הרכות שלו אחרי יום עמוס כזה היו כמו פרס.

"לילה טוב, נסיכה." הוא מלמל בין נשיקה לנשיקה. שמעתי ברקע את ג'ייסון מעיר לנו להשיג חדר, אבל שנינו העדפנו להתעלם ולהמשיך להתנשק, אז כך עשינו, ולבסוף לא הייתי עייפה מרוב נשיקות, אבל הלכתי לישון בכל זאת.

"לילה טוב." החזרתי ועצמתי את עיני, התכרבלתי עמוק יותר בשק השינה ונזכרתי בידיים של מייקל כשנכרכו סביבי בצהריים, רציתי אותן גם עכשיו, אבל הוא פחד להכאיב לרגל שלי אז הוא נשאר בשק השינה שלו, ואני נכנעתי בלית ברירה.

אחרי כמה שעות קמתי באמצע הלילה, לא ידעתי מה הסיבה או מה השעה, אבל הופתעתי לגלות שמאדי היחידה שלא ישנה.
התיישבתי בשק השינה ושפשפתי את עיניי.

"מה השעה?" לחשתי לה, עדיין בתוך שק השינה, ראיתי שכולם סביבי ישנו למרות שהיה חשוך באוהל.

"אחת בלילה." היא ענתה בקלילות, וכשהתעמקתי במראה החשוך שלה הבחנתי בחוט לבן שהתחבר לטלפון שלה.
רק לאחר כמה שניות, שאחריהן הרגשתי סתומה מכך שלא הבנתי את זה קודם, ראיתי שאלו אוזניות.

"את לא הולכת לישון?" נשכבתי חזרה במקומי והתכרבלתי עמוק יותר בשק השינה על המזרון שלי, היה לי קר, וממש התגעגעתי לתחושה שמייקל חיבק אותי בשנת הבוקר. רק אם לא הייתי נפצעת... לעזאזל.