??? ??? ?????

מלודי-

אני לא מבינה מה קורה כאן, מה שזה לא היה זה קרה מהר מדי, האגרוף שבלייק נתן לקרלוס, זה שקרלוס ריסן את בלייק בקלות כאילו בלייק לא גבר שיכול להרוג מישהו עם הידיים שלו. ידעתי שאני צריכה להתחמק מכל מה שקורה אבל נתפסתי.

לא הייתי מוכנה לראות את ראסל נותן לבלייק אגרוף לפנים, זה גרם לי לקפוץ בבהלה, זה היה נראה כואב מאוד, בלייק לא חשף שזה כאב לו, הוא רק קיבל את העובדה שהוא קיבל אגרוף מהקאפו, אח שלו. לאחר שראסל איים על בלייק הוא איים עליי. אולי ראסל צודק, יכול להיות שבאמת לא הייתי שורדת אגרוף כזה. אבל אני מעדיפה לקבל אותו מאשר להמשיך לחיות כאן עם האיומים שלו.

ראסל מפחיד, חזק, המבט שלו גורם לגוף שלי לרעוד וכל מילה שלו גורמת לריאות שלי להימחץ. אני שונאת את זה. נתתי לו הזדמנות והוא הרס אותה, אני באמת ניסיתי לקבל אותו ואת האופי שלו אבל אני כבר לא יכולה להכיל את האיומים הבלתי פוסקים שלו.

אני סורקת את שני הגברים ברצפה, אחד זה קרלוס, גבר שמצחיק אותי וגורם לי לחייך כאן והשני זה בלייק, בעלי. הגבר שגורם לחיוך שלי להימחק. הכינוי שלו צריך להיות גבר חסר החלטיות במקום גבר חסר רגשות. אני מרגישה את עיניו של בלייק צורבות אותי, בנוסף אני מרגישה מן הרגשה מוזרה, כאילו אני צריכה לבחור באחד מהם.

לבחור בגבר שאני רוצה להתגרש ממנו או לבחור בגבר שאני רוצה להתחתן איתו?

אני נושכת את השפה שלי, הלב שלי דופק בחוזקה, ההתלבטות מנקרת בי. אני לא יכולה לבחור ביניהם, אמנם בלייק דפוק אני עדיין מרגישה שאני רוצה שנסתדר בינינו ואם אבחר בקרלוס זה לא יקרה, מצד שני לא מגיע לבלייק שאבחר בו.

בלייק מצמצם את העיניים שלו, דורש שאני כבר אבחר מישהו. היופי האפל והמרתיע של בלייק לא מעוור אותי, אני יודעת בדיוק כמה הוא מסוכן, כמה שהוא חזק. הוא נראה יותר מדי טוב, שיער שחור ומסודר, שרירי זרוע שאפשר לראות דרך החליפה שלו, לסת מסותתת וקול מחוספס ועמוק.

אני מאגרפת את היד, קרלוס ובלייק לא הבעיה כאן אלא מישהו אחר. הבחירה פשוטה ומפחידה, אני בוחרת בראסל. אני פוסעת לעבר הדלת שראסל טרק בחוזקה ונכנסת לחדר שלו, אני סוגרת אותה אחרי שאני נכנסת וראסל מסתובב, הוא בדיוק לובש חולצה. יופי, אני לא אצטרך לראות את הגוף המרתיע שלו.

"אני שונאת אותך, אני שונאת את כולכם. אתם נוראיים." אני אומרת לו והוא זוקר גבה, "מיני יש לך-" אני יודעת שדבריו מובילים לעוד איום. "תשתוק." אני קוטעת אותו ושמה יד על הראש שלי ועוצמת לשניה את העיניים שלי. ברגע שאני מסיימת להתאפס על עצמי אני פוקחת אותן.

"מאז שאני הגעתי לכאן אני סובלת את האיומים שלך, אני נפגעתי פיזית ואתה אפילו גרמת לקשר שלי ושל אחיות שלי להתנתק. מהרגע שפגשתי אותך מחוץ לבית שלי ולחצת לי את היד בחוזקה התחלת לשנוא אותי. מה עשיתי לך?" אני שואלת את ראסל והוא מסתכל עליי במבט אדיש.

ראסל מאמץ את השריר זרוע הגדול שלו והוא חושק את הלסת שלו, "יש לך משהו להגיד? אז תגיד! אולי אתה בכלל רוצה להרביץ לי, נכון? ככה אתה פותר בעיות, באלימות." הוא מתקרב אליי וגופו הגדול לוקח את כל החמצן בחדר. "ככה כולכם! פותרים כל דבר באלימות." אני מאשימה אותו והוא עומד מולי, אני מגיעה לחזה המנופח שלו.

"ככה גברים פותרים בעיות, אצלכן זה שונה נשים, כשאתן כועסות אחת על השניה אתן לוקחות לאחרת את המקום במטבח." אני מעוותת את הפנים שלי, מן איזו סטיגמה שטותית הוא פלט מהפה שלו? "ככה אתה חושב שאנחנו פותרות בעיות?" אני שואלת והוא לא עונה.

"אנחנו יודעות לדבר, יש לנו פה בשביל להגיד אחת לשניה מה אנחנו מרגישות!" ראסל מגחך, מפציר בי את הזלזול המעליב שלו. "אנחנו יודעים להרביץ, יש לנו ידיים בשביל לגרום לאחר ליפול לרצפה בחוסר הכרה." הוא אומר בקול שמעביר קור בעצמותיי.

אני מנסה לא להיפגע מהזלזול שלו אבל אני לא מצליחה, לא אכפת לו. "ל-לך.. תזדיין ואל תאיים עליי שוב." אני מסתובבת ויוצאת מהחדר בסערה, אני לא טורחת לסגור את הדלת אחריי. בלייק וקרלוס כבר על הרגליים שלהם. אני מושכת באף שלי, מרגישה שאני צריכה לרוקן את הדמעות.

בלייק אפילו לא ממצמץ בעוד רכות מתפשטת בפניו של קרלוס, הוא מתקרב לעברי ומחבק אותי, אני מניחה את הראש על החזה שלו ואחרי רגע הוא נדחף לאחור על ידי בלייק. קרלוס מועד ונופל לרצפה. "מה אתה עושה!" אני דוחפת את בלייק בחזה שלו, הוא לא זז ואני נותנת לו מכה בגוף המוצק שלו.

אני הולכת לקרלוס ומושיטה לו את היד שלי, ראסל יוצא מהחדר ושני הגברים האלה מולי, בלייק וראסל. "למה אתם תמיד מתעללים בו?" אני שואלת וכואב לי הלב על קרלוס, אני מסתכלת על פניו הקודרות וקרלוס נעמד לבד.

"אנחנו לא מתעללים בחלשים." בלייק משיב. "אתם שניכם חושבים שאתם יותר חזקים ממני אבל אתם טועים שניכם יותר חלשים! זה שאתם חסרי אנושיות לא הופך אתכם לטובים יותר אלא לגרועים יותר!" אני כורכת יד סביב המותן של קרלוס כדי לתת לו תמיכה וחיזוק ממני. בלייק שם לב לזה.

"אם היית יותר חזק לא היית ברצפה בפעם השלישית." בלייק משיב וקרלוס מאדים, "בלייק לך תזדיין! גם אתה ראסל. אני לא מרגיש חלק מכם, אני לא מרגיש אח שלכם." קולו של קרלוס נשבר בסוף, "ירית בי, אתה פאקינג ירית בי בלייק." זו הייתה טעות, קרלוס לא ידע שאהיה מוטרדת מזה ולא הכרתי אותו אבל בלייק כן מכיר אותו מאז שהוא נולד. הוא בטח ידע שקרלוס לעולם לא התכוון להטריד אותי ובכל זאת הוא ירה בו.

"נגעת באשתי." בלייק אומר בקור רוח, "אתה יודע שלא הייתי פוגע בה! לעזאזל בזמן שאני רואה אתכם מהצד מסתדרים אני זה שאתם יורקים אליו, אני לא קשור אליכם בשום צורה. זין עליכם, אני עף מכאן." אני קופאת במקום, הקול השבור של קרלוס צובט את הלב שלי והגרון שלי חנוק.

"אתה לא הולך לשום מקום." ראסל פוקד, אני שונאת את החוסר רגישות שלהם. הם לא מבינים שקרלוס לא כמוהם? "אם היה לי אקדח אני הייתי יורה בכם." קרלוס פולט ודמעה נוזלת מהעין שלו, בלייק שולף את האקדח שלו מהנרתיק ומשליך אותו על הרצפה לעבר קרלוס שמרים את האקדח.

אני מסתכלת על הפגיעות בעיניו של קרלוס, על הדמעות שיורדות כמו מפל מהעיניים שלו. אני לא מצליחה להשתלט על עצמי ודמעות מרטיבות את הלחיים שלי, קרלוס דורך את הנשק ומכוון לעבר בלייק. אני מקשיחה את האחיזה שלי על גופו של קרלוס. "אל תקשיב לו," אני לוחשת לקרלוס.