Rules of the game / taekook

קריאה מהנה♡

-
הבוקר הגיע עם אור קלוש מבעד לחלון, אבל ג'ונגקוק לא זכר מתי בדיוק הוא נרדם.

הוא פקח את עיניו, והביט סביבו, החדר היה חשוך יותר מבדרך כלל, כמעט כמו שהיה בלילה.

הוא הרגיש את טאהיונג לידו, והלב שלו דפק שוב בקצב מהיר.

הם לא היו רק פיזיים.

זה היה משהו יותר עמוק.

הם היו חלק מהעולם הזה, של כוח ושליטה, אבל משהו בו, באותו רגע, אמר לו שזו לא הייתה רק משחק.

הוא חיפש את המילים, את הדרך להסביר מה שהוא מרגיש, אבל לא היו לו מילים.

"טאהיונג…" הוא לחש, מלטף את שולי החולצה של טאהיונג שנשארה זרוקה ליד המיטה.

"טאהיונג, אני…" התחיל לומר כשקולו הצרוד והעמוק של טאהיונג קטע אותו.

"טוב לשמוע אותך מתעניין, בייבי," טאהיונג השיב בקול חצי ישן, גופו מתמתח לידו.

הם שכבו שם בשתיקה, לא ממש יודעים מה לעשות עם מה שהשתנה בין שניהם.

במשך כמה שניות, טאהיונג לא ענה, ואז הוא הזיז את גופו, קרב אליו.

"לא חשבת אפילו לרגע לא לעזוב אותי, נכון?" טאהיונג לפתע שאל, רוצה לשמוע תשובה לשאלתו.

"מה אתה מנסה להגיד?" ג'אנגקוק הסתובב אליו במבט רציני.

"אתה כאן איתי." טאהיונג לחש, קרוב לשפתיו של ג'ונגקוק.

"והעולם שלך עכשיו שייך לי." המשיך, לוחש, כמעט ולא נישמע קולו.

כל מה שג'ונגקוק יכול היה לעשות היה להיסחף לתוך המילים האלה, לתוך התחושה הזו של שליטה שהייתה כל כך מפתה.

"טאהיונג…" הוא התחיל, אבל הפעם המילים יצאו בקול רך יותר, כמעט חסר אונים.

"אני לא יודע אם אני יכול להישאר כזה." ג'אנגקוק בקול לא בטוח, הוא לא ידע מה יקרה מעכשיו והלאה.

טאהיונג לא ענה מיד.

הוא פשוט שלף סיגריה מאחת המגירות אשר נחו ליד המיטה, מעשן רעל לראותיו, בולע את המילים שלא נאמרו.

ואז הוא חייך, כל כך מעט, וקרב אותו אליו.

"לא אכפת לי, בייבי." המילים יצאו משפתיו של טאהיונג כל כך בקלות, היה נישמע שטאהיונג לא הולך להתחרט על מיליו.

הם היו כל כך קרובים.

לא היה שום דבר שיכול להפריד ביניהם.

וג'אנגקוק? כבר לא היה בטוח בשום דבר.

-

תגובות?מחשבות?דיעות? תלונות?בקשות?הצבעות?

מוזמנות♡

מקווה שנהנתן!