???? ??????

זואי

נמאס לי, נמאס לי משינויי המצב רוח שלו, פעם אחד הוא נסיך ופעם אחת שטן.

״איך את?״, שאלה איב וקטעה את מחשבותיי.

״בסדר״, עניתי בטון הכי לא בסדר שאפשר לענות בו.

״כן בטח״, אמרה, היא מכירה אותי טוב מידיי.

״פשוט אני לא מבינה אותו, למה הכל אצלו חייב להיות כל כך מוגזם?!״

״הוא תמיד היה קשוח, אבל אף פעם לא ראיתי אותו כל כך עצבני. הוא תמיד בשליטה כזה״, אמרה, למה היא תמיד חייבת להצדיק אותו..

״נראה לי שאת מוציאה ממנו את ההתנהגות הזאת״ היא גיחכה.

״יופי הוא מוזמן להיות עצבני, אבל למה הוא מוציא את זה עליי״.

״לדעתי את צריכה לשכוח מזה ולהמשיך כאילו לא קרה כלום, כבר התרגלתי שאת איתי במסעדה ולמען האמת, הרבה יותר מעניין כשאת שם״, אמרה וקרצה בשובבות.

״מה את אומרת? את ברצינות מצפה ממני לספוג את כל השיט שלו ועוד להוריד את הראש?״.

״את קצת מגזימה אבל אם זה כל כך מפריע לך פשוט תדברי איתו״ אמרה.

״אני באמת צריכה פשוט לדבר איתו״ אמרתי מהנהנת לעצמי,

״עכשיו״, הוספתי.

״עכשיו?״ שאלה איב. לא הבנתי מאיפה האומץ הפתאומי שהתפשט בי אבל נמאס לי ואני כועסת.

״כן עכשיו, את יודעת איפה הוא גר לא?״, ברור שהיא יודעת איפה הוא גר היא יודעת עליו הכל כמו איזה סטוקרית.

״טוב כן אבל..״, ״איב! עכשיו! לפני שאני מתפוצצת מכעס״, אמרתי.

״טוב אני שולחת לך, אבל אני עדיין חושבת שזה רעיון גרוע״, אמרה.

אבל אני חושבת שזה רעיון מדהים מאיזו שהיא סיבה. פתחתי את ההודעה על המיקום ששלחה לי, הסתובבתי והתחלתי ללכת לפי המפה לביתו.

״תזהרי ואל תעשי שטויות״, צעקה איב מאחורי.

ככל שהתקרבתי לבית של אדם התחלתי לחשוב שאולי זה רעיון גרוע, אבל מאיזה שהיא סיבה המשכתי ללכת, הרגלים שלי לא עצרו.

עמדתי מול דלת ביתו של אדם, שביל הגישה מרשים מאוד וגם המבנה החיצוני לא פחות מרשים. בית פרטי צבוע בלבן נקי ומינימאלי, עם מנורות אווירה סביבו וגינה מטופחת. מעניין איך נראה הבית שלו מבפנים.

עמדתי שם בערך חמש דקות, לדפוק, לא לדפוק.

דפקתי.

שמעתי צעדים כבדים מתקרבים לעבר הדלת, הלב שלי דפק במהירות.

הוא פתח את דלת הבית בתנופה, ״זואי?״ מבטו היה מופתע אך לא כועס.

״מה את עושה פה?״ שאל.