???? ??????

אדם

לא הייתי מוכן לזה, היה לנו סרוויס מעולה הערב. הכל התנהל כמו שעון. המנות היו מדויקות, השירות היה מצוין ומספר האורחים שהגיעו להודות לי, שבר כל שיא קודם. עניתי לכמה מיילים מספקים והתכוונתי לחתוך הביתה. בדיוק אז זואי נכנסה. מה היא עושה פה? בטח קרה משהו, העיניים שלה היו אדומות מבכי, השפה התחתונה שבדרך כלל כל כך בשרנית, רועדת. הרגשתי שאני מאבד את זה

כשסיפרה לי מה קרה, איך הבן זונה הזה כפה את עצמו עליה, הרגשתי שאני משתגע.

הדבר היחיד שהרגשתי שאני צריך לעשות הוא להגן עליה.

חיבקתי אותה, רציתי לעטוף אותה, לנחם אותה וזה מה שעשיתי. אני יודע זה מסוכן מדיי אני מרגיש איך הגבול מתחיל להיעלם בנינו ואסור שזה יקרה היא קטינה. אף פעם לא חשבתי שמישהי בגילה תעניין אותי, אבל היא מדהימה אותי. לא רק היופי שלה, אלא מהחוזקה שלה מהבגרות שלה היא הרבה יותר בוגרת מהרבה מאוד נשים שהכרתי.

היא סומכת עליי, נותנת בי אמון ולא אכחיש שאני אוהב את זה.

כשחיבקתי אותה היא הייתה כל כך פגיעה, כל הגוף שלה רעד ונצמד לגופי , באמת שכל מה שרציתי זה להתקרב לצווארה ולהריח את הריח המתוק שלה שמחרפן אותי. אבל אני לא מתכוון לנצל את רגע החולשה שלה והיא צריכה כרגע תמיכה ולא איזה מניאק חרמן שינצל את זה.

היא עוד ילדה עדיף בשבילה שאתרחק אני לא בשבילה אני יהרוס אותה.

הסעתי את זואי לביתה. היא היתה שקטה בשונה מהדרך כלל. הורדתי אותה מוודא שהיא נכנסת בביטחה וממשיך לביתי.

נכנסתי הביתה, השעה כבר מאוחרת .

ההרצאה שלי מחר בשעה עשר בבוקר, חשוב לי להגיע מוכן ומפוקס.

אני מעביר לא מעט הרצאות לתלמידי תיכון בבתי ספר בארץ. חשוב לי להעביר להם מסר שהכל אפשרי אם רק יחלמו ויעשו את מה שהם אוהבים. הגעתי להרבה מאוד השגים בגיל יחסית צעיר, ממש לא כי הייתי תלמיד מצטיין בבית הספר אלא כי ידעתי מה אני עושה הכי טוב וידעתי לזהות הזדמנויות.

עוד לא חשבתי עד הסוף מה אני אעשה אם אראה את הילד האידיוט הזה. בכל מקרה הבטחתי לזואי לא להתערב כרגע ואני מתכוון לעמוד במילה שלי פחות או יותר.

<><><><><><><><><><>

יצאתי מהבית בשעה תשע וחצי כדי להספיק להגיע לבית ספר בזמן, נכנסתי לרכב ונסעתי.

לאחר כמה דקות הטלפון שלי החל לצלצל.

״הלו״, אמרתי לא מבין למה דור מתקשר בשעה כזאת.

״בוס, בוקר טוב״, אמר, מחכה לתגובה שלי כרגיל בלי להגיע לפואנטה.

״בוקר טוב דור״, אמרתי בלד ברירה, ״הכל בסדר?״.

״הגעתי עכשיו למסעדה לבדוק שהכל מסודר כמו כל בוקר, אבל נראה שהכל פה הפוך״, אמר בהלה מקולו.

״מה זאת אומרת הכל הפוך?״, שאלתי קולי עדיין רגוע.

״הכיסאות, השולחנות, המטבח, הכל״, פאק.

״זה נראה כאילו פרצו לפה״,הוסיף, וואו מסקנה יפה.

״אני אטפל בזה״ אמרתי וניתקתי, לא שוב.

לקחתי את הטלפון לידיי, מחייג לסהר.

הגברתי את המהירות של הרכב רק בגלל העצבים שבעבעו בגופי.

״הלו״, אמר סהר בצידו השני של הקו נשמע כאילו הרגע התעורר.

״סהר, פרצו למסעדה״, אמרתי חושק את שיניי.

״אדם בסדר אבל למה בשעה כז.....רגע מה?, חזור שנית״, צריך לשלוח אותו לטיפול דחוף.

״מה לא הבנת פרצו למסעדה, אני צריך שתטפל בזה, אני בדרך להעביר הרצאה״.

״רגע זה מי שאני חושב שזה״, שאל.

״כנראה, זה גם מה שאני חשבתי״, אני לא יודע למה או מי מנסה לחבל לי בכל דבר שאני עושה בחיי, אבל זה קורה כבר הרבה זמן, ולמרות הנסיונות שלי לחקור את התופעה הזאת אני מגיע למבוי סתום כל פעם מחדש.

״אוקיי, עליי״, אמר ונשמע כאילו התעורר על עצמו, אם כמה שהוא סתום אני חייב לו לנצח על זה שהוא תמיד עוזר לי.

״תודה״.

החניתי את הרכב בדיוק עשר דקות לפני תחילת ההרצאה והתקדמתי לכיוון הכניסה.

נכנסתי לבניין הראשי, ופניתי לכיוון האודיטוריום.

דיבורים של תלמידים נשמעו מכל עבר, מליון כיתות ומסדרונות בכל כיוון, אך דבר אחד תפס את תשומת ליבי צעקות נשמעו מכיוון אחד המסדרונות.

התלמידים נהרו לשם, ואני אחריהם, בכל מקרה זה הכיוון שאני צריך ללכת אליו.

ככל שהתקרבתי יותר כך הצעקות התחזקו, המון של תלמידים נהרו לשם התבוננו, אך למזלי הייתי גבוה מכולם כמעט בראש.

התבוננתי לכיוון המהומה, וקפאתי, עיניי התמקדו בה, זואי.

היא רבה עם אחת הבנות שאם אני לא טועה היא גם מלצרית שלי.

מבטי סרק את גופה מרחוק, פאק מה זה הבגדים האלה חשקתי את שיניי מותר בכלל להסתובב ככה בבית ספר.

כאילו הרגישה את מבטי, עיניה התקבעו עליי, היא בוכה אך לא בעצב הפעם זה מכעס, כל כך רציתי להוציאי אותה משם אבל לא יכולתי לא מול כולם.

הבנתי שהיא לא בסכנה היא העבירה לי את זה במבטה, אם היא הייתה רבה עם הילד האידיוט לדוגמה אז חד משמעית הייתי מתערב גם אם זה ליד כולם.

אבל עכשיו זה סתם ייצור בלגן לכן הנעתי את רגלי והתקדמתי לכיוון האודיטוריום.